צרו איתנו קשר

שלח פניה
תפריט
משרד עורכי דין פלילי
עו"ד גיא פלנטר טלפון
חזרה מהודיה שניתנה בפני שופט במשפט פלילי שעה שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין | ביטול הכרעת דין - החזקת סכין למטרה לא כשרה + החזקת סמים
הדפסת עמוד זה

ראשי פרקים בעמוד זה (לחיצה על ראש פרק תוביל אליו):

הפרשה בתמצית – החלטה שיפוטית חריגה – בית המשפט מתיר חזרה מהודיה שניתנה בפני שופט ומורה על ביטול הכרעת דין מרשיעה בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה + החזקת סמים:

  • לאחר שהחליף ייצוג משפטי, מתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודיה שניתנה בפני שופט, על אף שהנאשם הודה במסגרת הסדר טעון והודאתו ניתנה שעה שהיה מיוצג על ידי עורך דין פלילי.
  • בית המשפט מבטל את הכרעת הדין אשר הרשיעה את הנאשם בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה והחזקה של סם מסוג חשיש, והכל על מנת לאפשר לנאשם לחזור ולהילחם על חפותו.

נסיבות המקרה – חיפוש משטרתי שגרתי ברכבו של אזרח מן השורה, שהוביל להגשת כתב אישום בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה והחזקת סם מסוג קנאביס במשקל כולל של כמעט 60 גרם:

  • הנאשם במקרה זה, הינו עיתונאי, צלם דוקומנטרי ומפיק עצמאי, מרצה פעיל בחוג לתקשורת באחת המכללות בארץ, ועובד מזה שנים בצמוד לאנשי תקשורת בכירים מהארץ ומהעולם.
  • במסגרת בדיקה שגרתית על ידי שוטר תנועה, נערך ברכבו של הנאשם חיפוש במהלכו נתפס ברכב, במספר מקומות שונים, סם מסוכן מסוג קנאביס.
  • כמו כן, נתפס בתא הכפפות של הרכב אולר ובתיק הצילום של הנאשם נתפסה סכין.
  • על בסיס הראיות שנאספו על ידי המשטרה, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו החזקת שתי סכינים למטרה שאינה כשרה, בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, והחזקה של סם מסוג חשיש, בכמה מקומות ברכבו, במשקל כולל של כמעט 60 גרם, בניגוד לסעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

על העבירה הפלילית של החזקת סכין שלא כדין / החזקת סכין שלא למטרה כשרה:

  • תכליתה של העבירה מניעתית והיא נועדה לאסור על אזרחים לשאת על גופם נשק קר מחוץ לבתיהם כדבר שבשגרה. המחוקק ביקש לטפל בעצם התופעה של הצטיידות בסכין ("תת תרבות הסכין"), מתוך הנחה המבוססת על ניסיון החיים, שעצם נשיאת סכין יוצרת סיכון ממשי שהסכין יישלף בבוא העת, לצורך שימוש פסול.
  • סעיף 186 לחוק העונשין שכותרתו "החזקת אגרופן או סכין שלא כדין" קובע כדלקמן:

(א) המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים.

(ב) לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם.

(ג) השר לביטחון הפנים רשאי בצו, מטעמים של שמירה על ביטחון הציבור ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השניה לענין סעיף קטן (ב)".

"סכין" - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;

"אולר" - סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;

  • במישור האחריות הפלילית, מאבחן אם כן סעיף 186 לחוק העונשין בין סכין לאולר;
    • ביחס להחזקתו של אולר נקבעה חזקת כשרות (כלומר הנחה כי האולר מוחזק למטרה כשרה), והוטל על התביעה המשטרתית או הפרקליטות להוכיח כי האולר הוחזק למטרה בלתי-כשרה.
    • מנגד, ביחס להחזקתו של סכין מחוץ לביתו או חצריו של המחזיק, נקבעה חזקת אי-כשרות, המעבירה את נטל ההוכחה לעניין החזקת הסכין למטרה כשרה לכתפי הנאשם.
  • את סוגית האחריות לעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה הסביר בית המשפט העליון באופן הבא (רע"פ 7484/08 פלוני נגד מדינת ישראל):

"סעיף 186(א) קובע חזקה משפטית ולפיה משהוכיחה התביעה את היסוד העובדתי – 'ההחזקה'; את נסיבותיה – 'מחוץ לביתו או חצריו'; ואת היסוד הנפשי –  המודעות, הרי שיצאה ידי חובתה להוכחתו של המעשה האסור. ואולם, על מנת למתן את התוצאה הנובעת מקביעת החזקה, בידי הנאשם נתונה האפשרות להפרכתה על ידי הבאת ראיות להוכחת קיומה של מטרה כשרה". 

"...היסוד העובדתי מתמצה בהחזקת הסכין, ואין דרישת הוכחה כי נעשה שימוש פסול בסכין, או כל שימוש אחר. איסור זה נועד להקטין את הסיכוי לשליפת סכין מכיס בעליה לצורך שימוש פסול ופוגעני בה.

סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר את המושג "החזקה", באופן הבא: "שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד;"

היסוד הנסיבתי דורש נוכחות של "סכין" או "אולר", לפי הגדרתם בסעיף 184 לחוק העונשין:

 "סכין" - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;

"אולר" - סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;"

הגדרות אלו נועדו לצמצם את טווח המקרים שבהם יורשע אדם המחזיק בחפץ תמים, בעל מאפיינים של סכין. בסעיף 186(ב) לחוק העונשין נקבעה חזקה לפיה החזקת אולר הינה למטרה כשרה, כאשר המחוקק החריג מן הסעיף החזקה של אולר במוסדות שונים, שנמנו בתוספת השנייה לחוק, ובכללם מוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדון או דיסקוטק, מקומות שבהם נערכים משחקי מזל, מגרשי ספורט, מקומות שבהם נערכים מופעי תרבות ועוד.

בנוסף לכך, נדרשת נסיבה בדבר ה"מקום", כך שהחזקת הסכין תעשה מחוץ לתחום ביתו או חצריו של מבצע העבירה".

"...בבחינת היסוד הנפשי יש לומר כי מדובר בעבירה התנהגותית, שאין בהגדרתה דרישה של "כוונה".  ככל עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית, כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין, היסוד הנפשי הנדרש לקיומה הינו מודעות לטיב המעשה (ההחזקה) ולקיום הנסיבות (היות ה"דבר" המוחזק סכין). על המודעות להיות קיימת בעת עשיית המעשה...המודעות תוארה על ידי הנשיא שמגר כ"יסוד הדומינאנטי של המחשבה הפלילית"...".

"...אחת הדרכים המקובלות להוכחת היסוד הנפשי מצויה בחזקת המודעות הכללית, אשר משמעותה כי אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה, וכשמדובר בעבירה תוצאתית גם מודעות לאפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העשויות לצמוח ממנה. זוהי חזקה עובדתית שאינה מוחלטת ואשר מוסקת מן הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, וכדי להפריכה די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר...".

"...הגנה טובה לעבירה של החזקת סכין הינה ההוכחה שהנאשם החזיק את הסכין למטרה כשרה ואין הוא יוצא ידי חובתו אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. על הנאשם להוכיח אם כן כי החזקת הסכין או האגרופן במקום אסור, הייתה למטרה כשרה, קרי "שלא לצרכי ביצוע עבירה (אחרת) כלשהי". קיימת גם גישה הדורשת מהנאשם שיוכיח כי החזיק את הסכין או האגרופן במקום אסור בתום לב ולמטרה ראויה המצדיקה את החזקתה על אף האיסור...".

  • באשר למדיניות הענישה הנוגעת לעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה;
    • לנוכח התרבות התופעה של סכינאות ולאחר שהצטיידות בסכינים ואגרופנים הפכה נפוצה בקרב צעירים היוצאים למקומות בילוי קרא בית המשפט העליון לא אחת להילחם בתופעות אלו.
    • כך למשל פסק בית המשפט העליון עוד בע"פ 9184/06 מדינת ישראל נגד כהן:

"למרבה הצער אנו עדים למקרים ההולכים ומתרבים של צעירים המגיעים למקומות בילוי מצויידים בסכין הנשלפת וננעצת בגופם של צעירים או צעירות אחרים בשל ויכוחים של מה בכך. תופעה נלוזה זו שהפכה שכיחה מדי במקומותינו והקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש פוגעני ולעיתים קטלני בסכין, מחייב תגובה עונשית הולמת שבמרכזה יעמדו שיקולים של הרתעה וגמול. בית משפט קמא הדריך עצמו בהתאם למדיניות ענישה זו אשר חזרה ונשנתה בפסקי הדין של בית משפט זה".

הודאתו של הנאשם במסגרת הסדר טעון והרשעתו על סמך הודאתו בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה והחזקת סמים לצריכה עצמית:

  • בראשית דרכו היה הנאשם מיוצג על ידי עורך דין פלילי אחר ובקשתו של אותו סניגור קודם מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על עיכוב ההליכים בתיק – נדחתה.
  • בבית המשפט, ביום הדיון שנקבע בעניינו של הנאשם, זמן קצר טרם תחילת הדיון, גיבש עורך הדין הקודם הסדר טעון עם יחידת התביעות של המשטרה שפרטיו כדלקמן:
    • כתב האישום יתוקן באופן שייחס לנאשם החזקת סכין אחת למטרה לא כשרה וכן החזקה של 12.34 גרם נטו, חשיש, לצריכה עצמית.
    • הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע על פי הודאתו בעבירות הפליליות המיוחסות לו ויתקבל אודותיו תסקיר משירות המבחן, כאשר בכל מקרה וללא קשר להמלצת שירות המבחן תעמוד משטרת ישראל על הכתמתו של הנאשם בהרשעה פלילית ואילו ההגנה תבקש לבטל את ההרשעה.
  • בשל סד הזמנים הדחוק שנוצר, פרטי הסדר הטיעון הוצגו לנאשם על ידי עורך דינו הקודם בחטף, מבלי שהובהר לו באופן מלא מהן ההשלכות הנלוות להרשעתו בעבירות של החזקת סכין למטרה שאינה כשרה ושל החזקת סם מסוכן.
  • בפרט, לא הובהרה לנאשם העובדה כי הודאתו בעבירות אלו תוביל להרשעתו בפלילים, וכנגזרת לכך להכתמתו  ברישום פלילי.
  • על השלכותיה הפוגעניות של הרשעה בפלילים ראו בעמוד: אי הרשעה | ביטול הרשעה | סיום הליך פלילי ללא הרשעה.
  • ויודגש. הרשעתו בפלילים עמדה לגרום לנאשם לנזקים משמעותיים בתחומי עיסוקו – הן כמרצה במכללה והן כצלם, עיתונאי ומפיק עצמאי, משום שמעבר לפגיעה במוניטין ובשמו הטוב, הרי שרישום פלילי יעמיד בסכנה את יכולתו להמשיך ולהיכנס במסגרת ההפקות בהן הוא נוטל חלק למוסדות מסווגים בארץ, יעמיד בסכנה את האשרה הניתנת לו להיכנס לארצות זרות, וימנע ממנו, בפועל, להמשיך ולעסוק בקריירה אותה טיפח שנים רבות, באופן שיוביל אף לגדיעת מקור פרנסתו.
  • באותו היום, הוצג הסדר הטיעון על ידי הצדדים, הנאשם הודה בפני בית המשפט במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע על פי הודאתו, ובית המשפט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר אודותיו.
  • לאחר הדיון, הובהרו לנאשם השלכות הודאתו. משהבין כי הורשע בעבירה פלילית למעשה כופר בביצועה, והבין כי לא שקלל את כלל השיקולים הרלוונטיים לעניינו, החליט כי ברצונו "לנסות להחזיר את הגלגל אחורה" ולהילחם על חפותו.
  • את עורך דינו הפלילי הקודם, שהוביל אותו להודיה והרשעה בפלילים בעבירה אשר בה הוא כופר, שיחרר מייצוג.
  • הנאשם פנה למשרד עורכי דין גיא פלנטר, וביקש כי ייצגו במסגרת בקשה לחזרה מהודיה שניתנה בפני ביהמ"ש במסגרת הסדר טיעון וביטול הכרעת הדין.
  • מדובר בהליך חריג, אשר אינו מתרחש תדיר בין כתלי בית המשפט, ומחייב עמידה במבחנים קפדניים שנקבעו בדין ובפסיקת בתי המשפט.
  • כפי שנראה מיד, רוב הבקשות המוגשות על ידי נאשמים לאפשר להם לחזור בהם מהודיה שניתנה בבית המשפט, במיוחד כאשר ההודיה נמסרה שעה שהיו מיוצגים על ידי עורך דין - נדחות על ידי בתי המשפט.

חזרה מהודיה וביטול הכרעת דין מרשיעה בפלילים– הדין והפסיקה:

  • לא בנקל יאפשר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודאה שניתנה בפניו והובילה להרשעתו, שכן כדברי כבוד השופט נ' הנדל, "הנאשם אינו בגדר 'סוחר בשוק' המשפט הפלילי... ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל אשר יחפוץ" (ע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 4).
  • הרציונל הוא ברור. בתי המשפט עמוסים לעייפה, ומתן אפשרות אוטומטית לנאשם לשנות את עמדתו באשר לאישום המיוחס לו – מהודאה לכפירה או להיפך, בכל עת שייבחר, תוביל להתמשכות הליכים ולעומסים כבדים אף יותר, לניצול ההליך המשפטי לרעה על ידי נאשמים, לעיוותי דין ואף לזילות של מערכת בתי המשפט, שהרי אין שום משמעות לעמידה מול שופט ולהצהרות שמוסר הנאשם בפניו, בפרט כאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין.
  • זאת ועוד, בפרט ביחס להסדרי טיעון, הרי שמתן אפשרות לנאשמים לחזור בהם מהודיה כהליך שבשגרה, בכל שלב משלבי המשפט, עלולה להוביל למצב שבו "'הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5561/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 152 (2004).
  • מכאן, שככלל, בתי המשפט ייטו שלא להתיר לנאשמים לחזור בהם מהודייתם.
  • על אף האמור, מצא המחוקק לקבוע חריג לכלל, וזאת במסגרת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 הקובע בזו הלשון:

"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

  • וראוי להדגיש. נאשם שהגיע עם המדינה להסדר טיעון רשאי לחזור בו מהסדר הטיעון בכל עת עד להודאתו בבית המשפט, מכל טעם שהוא. במצב דברים זה לא חל סעיף 153 לחוק, ואף לא נדרש אישור בית המשפט לחזרה מן "ההודיה", אשר בפועל מעולם לא נשמעה בפניו.
  • עם זאת, כאשר מדובר בהודיה שכבר ניתנה בפני בית המשפט, על פי סעיף 153 הנ"ל, חזרה מהודיה תיעשה רק לאחר קבלת רשותו של בית המשפט, ו"מנימוקים מיוחדים שיירשמו", וזאת ביחס לכל שלב משלבי המשפט.
  • יש לזכור שחזרתו של הנאשם מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר טעון מהווה גם מהלך חד צדדי של ביטול הסדר טעון, כלומר ביטול של מעין חוזה שנקשר בין הנאשם לתביעה, במסגרתו קיבל הנאשם הטבות מסוימות שנקבעו בהסדר הטעון (כגון מחיקת אישומים ו/או מחיקת עבירות ו/או הקלה בעונש) בתמורה להודאתו בעובדות מסוימות המקימות אחריות פלילית.
  • מכל מקום, המחוקק לא פירט מהם אותם "נימוקים מיוחדים שיירשמו" אשר יצדיקו להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, ומשכך, נאלצו בתי המשפט ליצוק תוכן לצירוף מונחים עמום זה, במטרה לקבוע קריטריונים לאותם נימוקים אשר יצדיקו חריגה מן הכלל.
  • בפסיקה מוקדמת נקבע כי חריגה מן הכלל תהיה מוצדקת רק בנסיבות חריגות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו (ראה ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572).
  • אלא שבמשך השנים, לצדה של דרך זו, נסללה האפשרות של "נתיב נוסף" להכרה בחזרה מהודיה במצבים שבהם לא היה כל פגם בהודאה המקורית, וזאת, כאשר הוא מביע את רצונו הכן להילחם על חפותו.
  • במקרים הנמנים עם אותו "נתיב נוסף", קובעת ההלכה הפסוקה, כי על בית המשפט להפעיל את "מבחן המניע", הבוחן את הסיבה לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו, ולבחון את כנות רצונו – האם מדובר ב"רצון כן ואמיתי להוכיח את חפותו, או שמא מדובר בתכסיס, קרי באקט טקטי, שנועד להשיג רווח דיוני-משפטי". ראו בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 2292/08 אמסלם נגד מדינת ישראל וראו גם לאחרונה ברע"פ 7964/13 יוחנן רובינשטיין נ' מ"י.
  • כך, ככל שמדובר בתכסיס גרידא, ייטה בית המשפט לדחות את בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודיתו, ומן העבר השני, ככל שבית המשפט יתרשם כי בבסיס בקשת הנאשם טמון רצונו האמיתי להילחם על חפותו – הוא ייטה לאפשר לו לעשות כן.
  • אחד מכלי העזר המשפטיים אשר מסייע בידי בתי המשפט לעמוד על טיבו של המניע של הנאשם בבקשתו לחזור בו מהודאתו, הינו "מבחן העיתוי" (ראו בהקשר זה דברי כב' השופט מצא בע"פ 6349/11 גנס שניידר נשימוב נ מדינת ישראל, שם עסק בית המשפט העליון בשאלת מתן היתר למערער שהורשע בבית המשפט המחוזי לחזור בו מהודאתו במסגרת הסדר טעון).
  • "מבחן העיתוי", מבוסס על בחינתם של צמתים דיוניים שונים של ההליך הפלילי, מתוך הנחה שהשלב הדיוני בו מצוי הנאשם בעת הגשת בקשתו לחזרה מהודיה, משליך באופן אינהרנטי על המניע המצוי בבסיסה.
  • הלכת סמחאת (ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798 (1991), אשר נשתרשה בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, קבעה את ההלכה בכל הנוגע לחזרה מהודאה, בפרט ביחס לתקופה שבין הכרעת הדין לגזר הדין.
  • על פי הלכת סמחאת, כאשר נאשם מבקש לחזור בו מהודאתו עובר לגזר הדין, די בכך שהנאשם סבור כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה האחת והיחידה העומדת ביסוד בקשתו היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו. משכך, קובע בית המשפט העליון, כאשר מצוי הנאשם בשלב דיוני זה, ראוי שלא להכביד במשקל ה'נימוקים המיוחדים' הנדרשים בסעיף 153(א) לחוק, ויש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
  • קביעה זו נגזרת מההנחה כי כאשר נאשם מבקש לחזור בו מהודאתו בשלב דיוני מוקדם יחסית (ובעיקר עד למתן גזר הדין), הרי שעל פי רוב התועלת הפוטנציאלית שביכולתו להשיג מכך תהיה זניחה לחלוטין, ועל כן יש לאפשר לו להילחם על חפותו.
  • יצוין, כי על אף האמור, גם ביחס לשלב דיוני זה, אין המדובר במתן היתר אוטומטי לנאשם לחזור בו מהודאתו, והחלטת ביהמ"ש תינתן תוך בחינת נסיבות האירוע בכל תיק ותיק.
  • ביחס לתקופה שלאחר מתן גזר הדין (ולעיתים אף לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן ולרבות בשלב הערעור), הרי שהגשת בקשה לחזור מהודאה נגועה באופן טבעי בחשד כי היא הוגשה מתוך אכזבה מהמלצות שירות המבחן או מהעונש שהוטל, כחלק ממהלך מניפולטיבי של הנאשם, בתקווה כי ביטול ההודיה – אשר יוביל במישרין לביטול הכרעת הדין (כקבוע בסעיף 153(ב) לחוק סדר הדין הפלילי – ישיג לנאשם "רווח דיוני" משמעותי ויאפשר לו לפתוח "מחדש" את  המשפט.
  • משכך, במקרים מעין אלו, ועל מנת לשלול חשד זה, על הנאשם להוכיח התקיימות נסיבות חריגות במיוחד כגון:
    • אי-הבנתו את משמעות הודאתו או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, על רקע של היעדר ייצוג משפטי);
    • היעדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון;
    • הפרת אמונים מצד סניגורו, או כל כשל אחר בייצוג.
  • ראו בהקשר זה למשל: עניין פלוני 3227/10, פיסקה 4 וכן ע"פ 6349/11 גנס שניידר נשימוב נ מדינת ישראל, בפסקאות 18-19.
  • יובהר, כי לא מדובר ברשימה סגורה, ובכל מקרה ישקול בית המשפט את נסיבותיו הספציפיות של המקרה המובא להכרעתו.

בית משפט השלום בירושלים נעתר לבקשת משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר, מבטל את הכרעת הדין המרשיעה ומאפשר לנאשם לחזור בו מההודיה:

  • משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר נטל את הייצוג בעניינו של הנאשם והגיש בקשה מפורטת ומנומקת לבית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, זאת בהתאם למבחנים שהתוו בפסיקת בתי המשפט. בבקשה זו נטען, כי מטרתו של הנאשם הינה להילחם על חפותו, ולהוכיח כי לא היה בהחזקת הסכינים שנתפסו ברכבו פסול כלשהו, כמו גם להוכיח את חפותו ביחס להחזקת הסמים שיוחסו לו.
  • משטרת ישראל התנגדה לבקשת ההגנה. התנגדותה נסמכה על כך שהנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, כאשר היה מיוצג על ידי עורך דין ומשכך היה מודע היטב לפרטי הסדר הטיעון ולהשלכותיו. עוד טענה משטרת ישראל בהתנגדותה, כי כל מטרתה של בקשה זו הינה ליצור סחבת מיותרת בתיק וכי קבלת הבקשה תסב לנאשם יתרון טקטי פסול.
  • בדיון שהתקיים בפני כב' השופט הבכיר מרדכי כדורי בבית משפט השלום בירושלים ביום 9.9.15, דחה בית המשפט את טיעוני התביעה המשטרתית, ועל אף התנגדותה הנחרצת, קיבל בית המשפט הנכבד את עמדת ההגנה, התיר לנאשם לחזור בו מהודאתו וביטל את הכרעת הדין המרשיעה.

בתגובה לקבלת בקשת ההגנה ולביטול הכרעת הדין ביקשה התביעה המשטרתית להחמיר עם הנאשם, על דרך של תיקון כתב האישום לעבירה מסוג "פשע" אולם חזרה בה, לנוכח טעוני ההגנה שלא נערך לנאשם שימוע:

  • תוך כדי הדיון, ומשהוברר לתביעה המשטרתית כי בית המשפט עומד לדחות את טענותיה ולאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, ביקשה כי יוטלו על הנאשם הוצאות, אולם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט.
  • בהמשך, משביטל בית המשפט את הכרעת הדין המרשיעה לאחר שהתיר לנאשם לחזור מהודאתו, הגיבה התביעה המשטרתית במהלך משפטי שכל כולו ניסיון להחמיר את מצבו של הנאשם; התביעה ביקשה לתקן את כתב האישום, כך שבמקום אישום בהחזקת סם לצריכה עצמית יואשם הנאשם בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית.
  • בכך ביקשה התביעה המשטרתית לעבור מעבירה מסוג עוון (החזקת סם לצריכה עצמית) לעבירה מסוג פשע (החזקת סם שלא לצריכה עצמית).
  • בעוד העונש המקסימלי הקבוע בפקודת הסמים המסוכנים ביחס לעבירה של החזקה או שימוש בסם לצריכה עצמית עומד על 3 שנות מאסר (עוון) וקנס מקסימלי בסך 226,000 ש"ח, העונש המקסימלי הקבוע בפקודה ביחס לעבירה של החזקה או שימוש בסם שלא לצריכה עצמית עומד על 20 שנות מאסר וקנס מקסימלי של כ- 5,650,000 ש"ח.
  • את אשר התרחש בהמשך בהקשר זה, הנציח פרוטוקול הדיון בתמציתיות, באופן הבא:

"עו"ד פלנטר: אני מבקש לבטל את כתב האישום המתוקן, כיוון שחברי עבר מעבירה של עוון לפשע, וקמה זכות שימוע למרשי בטרם יואשם בעבירה של פשע, אין סיבה לעשות את התיקון הזה, אלא להעניש את הנאשם על כך שעומד על זכותו לנהל הליך לחפותו. חברי לכתחילה הגישו כתב אישום לצריכה עצמית, והסיבה היחידה שעושה חברי את זה, זה כי הנאשם מבקש להוכיח את חפותו.

"ב"כ המאשימה: לשאלת בית המשפט, האם נערך לנאשם שימוע, אני משיב, כי אני חוזר בי מהבקשה...".

החלטה:

רשמתי לפני את הודעת התובע".

  • מה קרה כאן? ובכן, בהתאם להוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, זכותו של כל אדם החשוד בעבירה מסוג "פשע" לבקש עריכת שימוע, לפני גיבוש סופי של ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום כנגדו.
  • בתמצית, מחייב  סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי את רשות התביעה (בכפוף למספר סייגים), להודיע לחשוד על כך שקיבלה חומר חקירה, ממנו עולה לכאורה, שעבר עבירה מסוג פשע. כנגד חובה זו קמה זכותו של חשוד לפנות לתביעה תוך 30 יום בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום ולקיים שימוע.
  • לא אחת, ביטלו בתי המשפט כתבי אישום שהוגשו בעבירות מסוג "פשע", מבלי שהוענקה לנאשם זכות שימוע. בהקשר לביטול כתב אישום ראו פרטים בעמוד: ביטול כתב אישום | מחיקת כתב אישום | חזרה מכתב אישום.
  • במקרה בו עסקינן, משהוברר במהלך הדיון כי לא נערך לנאשם שימוע ביחס לעבירה של החזקה או שימוש בסם שלא לצריכה עצמית, חזרה בה התביעה המשטרתית מבקשתה להחמיר את כתב האישום כנגד הנאשם.
  • לפרטים נוספים אודות זכות השימוע, היקפה וחשיבותה במשפט הפלילי ראו בעמוד: שימוע פלילי | בקשה להימנע מהגשת כתב אישום.
  • בסופו של יום, באופן חריג למדי, קיבל בית המשפט את בקשת הנאשם, התיר לו לחזור בו מהודאתו שניתנה בבית המשפט שעה שהיה מיוצג על ידי עורך דין אחר, ביטל את הכרעת הדין ודחה את בקשת משטרת ישראל להטיל על הנאשם הוצאות. ניסיון מצד התביעה המשטרתית להחמיר את כתב האישום, סוכל.
  • בקבצי pdf בסוף עמוד זה ניתן לעיין:

ת"פ 45069-11-13 בבית משפט השלום בירושלים בפני כב' השופט הבכיר מרדכי כדורי.

עורך דין פלילי בירושלים - משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר מעניק ייעוץ וייצוג משפטי לחשודים ולנאשמים  בירושלים.

משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר

חזרה מהודיה | ביטול הכרעת דין | החזקת סכין | החזקת סמים | עבירות סמים | עורך דין פלילי בירושלים

הדפסת עמוד זה לחץ לצפייה: קובץ מצורף חזרה מהודיה שניתנה בפני שופט במשפט פלילי שעה שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין | ביטול הכרעת דין - החזקת סכין למטרה לא כשרה + החזקת סמים
Google+

תגיות (ביטויים בתחום):

למעלה

משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר
משפט פלילי | משפט צבאי | דין משמעתי

www.flanter-law.co.il