מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו טיפול מרפאתי

מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי

מ-9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת. ההליך הפלילי מסתיים בזיכוי, ללא צו אשפוז וללא צו המחייב קבלת טיפול מרפאתי.

תוכן עניינים

תמצית המקרה.

נאשם אשר הורשע בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור ונשלח ל-9 חודשי מאסר – זוכה על ידי אותו שופט שגזר עליו את עונש המאסר לאחר שקבע, כי התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת.
על בסיס האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי אודות הנאשם, קבע בית המשפט שאין מקום לצו אשפוז וגם לא לצו לטיפול מרפאתי כפוי.

“השורה התחתונה” בפסק הדין – זיכוי נאשם – קבלת הגנת אי שפיות הדעת.

הגנת אי שפיות הדעת.

סעיף 34ח לחוק העונשין תשל”ז – 1977 שכותרתו “אי שפיות הדעת” קובע:

34ח. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה.

על התכלית בהגנת אי שפיות הדעת עמד בית המשפט העליון (כב’ השופט נ’ הנדל), ברע”פ 2675/13, מדינת ישראל נגד וחנון:

“… סעיף 34ח עניינו חוסר אחריות פלילית מבחינה מהותית. דהיינו, בשל מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, לא ניתן לדרוש ממנו לשאת באחריות פלילית. התכלית שביסוד הסייג היא הרצון להימנע מלהכתים או להעניש אדם חסר הבנה של מעשיו או של הפסול בהם, או שחסר יכולת של ממש לשלוט במעשיו. תכלית זו נגזרת לא רק ממטרות הדין הפלילי אלא גם מההכרה החוקתית בכבוד האדם, הכוללת ענישת הפרט רק כשהוא בעל אוטונומיה מוסרית ויכולת בסיסית להבדיל בין חושך לאור”.

תכלית זו הובילה לכך, שבמקרה הנדון כאן, נאשם אשר הורשע בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור ונשלח ל-9 חודשי מאסר – זוכה על ידי אותו שופט שגזר עליו את עונש המאסר.
על בסיס האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ובהעדר מסוכנות, הוסיף וקבע בית המשפט שאין מקום להורות על אשפוזו של הנאשם, וגם לא על מתן צו לטיפול מרפאתי כפוי.

תחילתה של הפרשה – ההרשעה בבית משפט השלום ושליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח.

על תחילתה של פרשה זו עמדנו בהרחבה בפוסט שכותרתו: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.
בתמצית, מדובר בנאשם אשר שלח מכתבים ובהם תכנים פוגעניים ומעליבים אודות שופטים, פרקליטה מפרקליטות דרום וסגנית הפסיכיאטר המחוזי – אשר דנו בהליכים קודמים בעניינו.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, הרשיע בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה) את הנאשם ב- 4 אישומים של זילות בית משפט, בניגוד לסעיף 255 לחוק העונשין, ובעבירה של העלבת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין.
בהמשך, לאחר שמיעת טוענים לעונש, גזר בין המשפט על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ₪.

ביטול פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי והחזרת הדיון לבית משפט השלום.

הנאשם יוצג בהליך בפני בית משפט השלום על ידי סנגור אחר, ולאחר שהורשע ונשלח למאסר פנה למשרדנו.
בשלב ראשון, הגיש משרדנו ערעור לבית המשפט המחוזי. על הליך ערעור זה עמדנו בהרחבה בפוסט שכותרתו: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.
בתמצית, טען משרדנו בערעור בפני בית המשפט המחוזי (בין היתר) כי טעה בית משפט השלום בכך:
- שהכריע בדינו של הנאשם מבלי שבחן ביוזמתו את שאלת כשירותו הנפשית, על אף שהנאשם עצמו וסנגורו לא העלו שאלה זו.
- שגזר על הנאשם עונש מאסר, ראשון בחייו, בהתעלם לחלוטין ממצבו הנפשי.
בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (הרכב כב’ השופטת סגנית הנשיאה ורדה מרוז – אב”ד, כב’ השופט העמית אברהם יעקב וכב’ השופטת נאוה בכור) קיבל את ערעור משרדנו, הורה על ביטול פסק הדין והעונש והחזיר את הדיון לבימ”ש השלום – לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית בשאלת כשירותו המהותית והדיונית לעמוד לדין.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן לעיין כאמור בפוסט: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.

לבקשת ההגנה, מורה בית משפט השלום על זיכוי הנאשם בשל הגנת אי שפיות הדעת.

הדיון הוחזר לכבוד השופט הישאם אבו שחאדה, אשר כזכור, בגלגול הקודם של התיק, הרשיע את הנאשם ושלח אותו ל- 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.
ביום 2.10.19, התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם מטעם הפסיכיאטר המחוזי במסגרתה נאמר בין היתר כי קיים ספק האם הנאשם היה אחראי למעשיו בעת האירועים נשואי כתב האישום.
בהגינותו, ובניגוד לעמדת התביעה המשטרתית, קבע בית המשפט כי בכך התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת, ולכן, אין מנוס מזיכוי הנאשם.
בהתאמה, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם מכל העבירות בהן הרשיעו בעבר, בשל העדר כשירות מהותית לעמוד לדין, מכוח הגנת אי שפיות הדעת.
סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 שכותרתו “אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על פי צו בית משפט”, קובע:

“הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי”.

ואכן, מקרים מסוג זה מסתיימים על פי רוב בצו שיפוטי המורה על אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי.
אלא שבמקרה זה, קיבל בית המשפט את טעוני משרדנו שאין מקום למתן צו שיפוטי, לא צו אשפוז וגם לא צו לטיפול מרפאתי כפוי.
על נימוקיו של בית המשפט ניתן לעמוד בהחלטה עצמה, אשר מוצגת במלואה לקראת סוף עמוד זה, ללא פרטים מזהים של הנאשם.

סוף דבר.

הנאשם, אשר כזכור פנה למשרדנו לאחר שהורשע בפלילים ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח וכן קנס, זוכה אם כן מכל אשמה ובניגוד למקרים רבים אחרים, לא ניתן בעניינו צו אשפוז כפוי וגם לא צו לטיפול מרפאתי כפוי.
את הנאשם ייצגו בבית המשפט המחוזי ובבית משפט השלום (לאחר שהתיק הוחזר מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום) עו”ד גיא פלנטר ועו”ד אירנה אינברג ממשרדו.

ת”פ 21981-08-16 בבית משפט השלום ברמלה, בפני כבוד השופט הישאם אבו שחאדה.