השחתת פני מקרקעין - על העבירה והצגת מקרה להמחשה בו טיפלנו

השחתת פני מקרקעין – שינוי עילת סגירת תיק חקירה לחוסר אשמה

השחתת פני מקרקעין

בעמוד זה נעסוק בתמצית בעבירה הפלילית של השחתת פני מקרקעין, בעונש שנקבע לעבירה זו, במדיניות האכיפה ובאלמנטים נוספים הנוגעים לעבירה שמצאנו מקום להתעכב עליהם.
לקראת סוף העמוד, נציג מקרה להמחשה בו טיפל משרדנו בהצלחה בחשד לעבירה זו, תוך שינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה.

תוכן עניינים

השחתת פני מקרקעין – על העבירה

היכן נמצא העיגון החוקי לעבירה הפלילית של השחתת פני מקרקעין?

סעיף 196 לחוק העונשין, תשל”ז – 1977, שכותרתו “השחתת פני מקרקעין” קובע את האיסור הפלילי באופן הבא:

“196. הכותב, מצייר, משרטט או חורת על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו – מאסר שנה אחת”.

מה העונש על השחתת פני מקרקעין?

המוחקק קבע עונש מקסימלי של שנת מאסר אחת בגין עבירה של השחתת פני מקרקעין.
יחד עם זאת, בצו סדר הדין הפלילי (סעיף 196 לחוק העונשין – עבירת קנס), תשמ”ד-1984 נקבעה העבירה הנדונה כעבירת קנס, ולכן – “דרך המלך” לאכיפת עבירה זו היא באמצעות השתת קנס, ולא בדרך של הגשת כתב אישום.
לגבי עבירה ראשונה של השחתת פני מקרקעין, שיעור הקנס לא יעלה על 730 ש”ח (נכון למועד פרסום זה).
לגבי עבירה חוזרת או נוספת, שיעור הקנס לא יעלה על 1,400 ש”ח (נכון למועד פרסום זה).

האם מוגשים כתבי אישום על עבירה של השחתת פני מקרקעין?

כאמור – “דרך המלך” לאכיפת העבירה הנדונה – בהשתת קנסות כספיים, ולא בהגשת כתבי אישום.
יחד עם זאת, עיון בפסיקת בתי המשפט מלמד כי כתבי אישום הוגשו בעבר ביחס לעבירה זו.
- כעבירה הנלווית לעבירות אחרות; למשל, בתפ (ב”ש) 34255-06-13 הואשמו הנאשמים בקשירת קשר להשליך רימון הלם לעבר תחנת משטרה ובריסוס כתובת על קיר התחנה, כנקמה בשוטרי תחנת באר שבע.
- כאשר העבירה של התבצעה בנסיבות מחמירות, ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור מסוים.
בע”פ (ירושלים) 8747/04, איתמר בן גביר נגד מדינת ישראל עסק בית המשפט המחוזי בירושלים בהרשעתו של בן גביר בעבירה של השחתת פני מקרקעין, לאחר שהדביק כרזות על ארונות בקרת רמזורים של עריית ירושלים, כאשר האחת כוונה נגד ביקור האפיפיור בארץ והשנייה – נועדה להזמין את הציבור להילולת פורים לזכרו של ד”ר ברוך גולדשטיין.
בן גביר הואשם והורשע בפרשה זו בעבירה של השחתת פני מקרקעין, ללא עבירות נלוות. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של בן גביר שמדובר ב”זוטי דברים”:

“מעשיו של המערער, בהדביקו את הכרזות, אינם בגדר מעשה “קל ערך” בהתייחס לעבירה של השחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק. הסעיף האמור מורה, כי “הכותב, מצייר משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו – מאסר שנה”. בענייננו מדובר בהדבקת כרזות גדולות על ארונות בקרת הרמזורים, באופן שהקשה על הסרתן …ואין מדובר במעשה מינורי ופחוּת-ערך המצדיק את החלת הסייג לאחריות פלילית שנקבע בסעיף 34יז לחוק”.

באשר לטענת בן גביר כי היה מקום לנקוט בעניינו בנסקציות לפי חוקי העסר העירוניים, פסק בית המשפט:

“בטענתו של המערער, כי היה מקום לנקוט בעניינו בסנקציות לפי חוקי העזר העירוניים, יש משום עירוב תחומים בין העבירה הרלוונטית מחוק העונשין לבין חוקי העזר.

הערך המוגן העומד ביסוד העבירה לפי סעיף 196 לחוק העונשין הנו ההגנה על מקרקעי הזולת, לרבות מקרקעי הציבור, מפני השחתה, בין-השאר, בדרך של רישום כתובות והדבקת כרזות. עבירה זו נאכפת על-ידי המשטרה – כרשות חוקרת, ועל-ידי הפרקליטות או התביעה המשטרתית – כרשות התובעת.

לעומת זאת, לחוקי העזר העירוניים – הנאכפים על-ידי הרשות המוניציפלית באמצעות הפקחים מטעמה – תכלית חקיקתית שונה, שהנה בעיקר שמירת הסדר האורבני, הניקיון וחזות פני העיר, ללא זיקה לפגיעה הקניינית במקרקעי הזולת.

כך למשל, חוק העזר לירושלים (שילוט), התש”מ-1980, אוסר הדבקת כרזות “על מתקן, לוח או עמוד או על נכס אחר שהם עירוניים אלא על-ידי העירייה” (סעיף 26), וחוק העזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל”ח-1978, אוסר על פיזור מודעות או חלוקתן במקום ציבורי (סעיף 11 לחוק).

לא זו אף זו: בהחלטה בדבר העמדה לדין לפי סעיף 196 לחוק העונשין, רשאית התביעה הכללית, להתחשב, בין-היתר, בנסיבות ביצוע העבירה ובעברו הפלילי של הנאשם.

בענייננו, מדובר בכרזות גדולות שהוצמדו בדבק לארונות בקרת הרמזורים בטבורה של ירושלים, אגב פגיעה משמעותית בחזות הארונות (כנחזה בתצלום ת/8); וזאת על-ידי מי שלחובתו הרשעות קודמות בעבירות על הסדר הציבורי, לרבות בעבירות לפי סעיף 196 לחוק ובגין מעשים של הדבקת מודעות וריסוס כתובות על קירות.

נוכח נסיבות ביצוע העבירה ועל-רקע עברו הפלילי של המערער, לא ניתן לקבוע, כלל ועיקר, כי האכיפה כלפיו היתה בררנית ביחס למקרים דומים; ויתרה מכך, דווקא מתבקשת המסקנה כי האכיפה שננקטה הייתה מוצדקת ועניינית”.

האם יש משמעות לתוכן הדברים שנכתבו, צוירו או הודבקו?

סעיף 196 לחוק העונשין מנוסח כיום באופן שנועד להגן על זכות הקניין. לכן – ניתן להרשיע בסעיף זה, ללא קשר לתוכן הכתב, הציור, החריתה או ההדבקה.
יפים בהקשר זה הדברים שנפסקו ע”י כב’ השופט דב מגד בבית משפט השלום בבאר שבע בתיק 5961/00:

“לעבירה שבסעיף 196 לחוק העונשין שתי חלופות. הנקיטה בארבעה פעלים בחלופת הרישא (“הכותב, מצייר, משרטט או חורט”) מכוונת להבטיח תחולה רחבה של האיסור על כל מעשה של “סימון”.

אין נפקא מינה אם הסימון הוא “אסטטי” ומייפה או “מכוער” ומכער או אם הוא מוסיף לערכם של המקרקעין או מפחית ממנו. די לנזק הנדון בעצם יצירת הסימון כדי לבסס הרשעה”.

יחד עם זאת, לתוכן יש השפעה על גובה העונש שייקבע, והמחוקק אף החמיר מפורשות בענישה, כאשר עסקינן בתוכן גזעני או עוין כלפי ציבור מסוים;
התוכן יכול להעיד על המניע בבסיס המעשה, ובהתאם להוראות סעיף 1441ו.(א), העובר עבירה של השחתת פני מקרקעין מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטיה מינית או היותם עובדים זרים, דינו – שנתיים מאסר.

האם חייב להיגרם נזק או חייבת להיגרם “השחתה”?

על שאלה זו השיב כב’ השופט מגד בשלילה, בתיק פלילי 5961/00:

“למושג “השחתה” שבהערת השוליים של הסעיף, יש לתת משמעות של “פגיעה” להבדיל מ”היזק”, שבאה לכלל ביטוי ב”עשיית” הסימון האמור, ללא קשר לשאלה אם יש בו כדי לגרום “נזק” למקרקעין או לבעליו…”

מה דינו של מזמין המודעה?

סעיף 196א לחוק העונשין קובע “חזקת אחריות”:

“196א. יראו כמבצע עבירה לפי סעיף 196 גם מי שתוכנה של מודעה מודפסת שהודבקה שלא כדין, מצביע עליו כעל מי שהזמין את הכנתה או את הדבקתה או הורה על ביצוע המעשה, זולת אם הוכיח את אלה:

(1) העבירה נעשתה שלא בידיעתו;

(2) הוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

המחוקק קבע עם כן חזקת אחריות על מי שהזמין את הכנתה או את הדבקתה של מודעה, אלא אם הוכיח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו, ושהוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

השחתת פני מקרקעין – שינוי עילת סגירה של תיק משטרה לעילה של חוסר אשמה

בעמוד זה נציג דוגמא למקרה בו טיפלנו, במסגרתו הצלחנו לשכנע את משטרת ישראל בחפותו של לקוח שנחשד בעבירה של השחתת פני מקרקעין.

השחתת פני מקרקעין – שינוי עילת סגירה לחוסר אשמה

הלקוח בפרשה זו בעל תואר שני במנהל עסקים אשר מזה כ- 3 עשורים עובד מול התעשיות הביטחניות ומשרד הבטחון כמנהל מכירות ויועץ טכני, מחזיק בסיווג ביטחוני ונדרש לרישום פלילי ומשטרתי נקי לצורך מילוי תפקידו.
בעקבות סכסוך משפחתי, הגיש כנגדו בן משפחה תלונה אשר הובילה לחקירה פלילית אשר התנהלה כנגדו בחשד להשחתת פני מקרקעין.
משרדנו ליווה את הלקוח בייעוץ משפטי, ובסופה של חקירה נסגר התיק בעילה, נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/ העמדה לדין (“העדר עניין לציבור”).
עילת סגירה זו, הותירה רישום משטרתי לחובתו של הלקוח, ברישומיה הפנימיים של המשטרה אודות תיקים סגורים.
הלקוח, שזעק את חפותו, עמד על כך שראוי ונכון שהתיק יסגר בעילה של חוסר אשמה, ולפיכך – הגיש משרדנו מטעמו בקשה מנומקת לשינוי עילת הסגירה.
המשטרה נעתרה לבקשתנו לשינוי עילת סגירה של תיק משטרה לעיל של חוסר אשמה, וכפועל יוצא נמחק הרישום המשטרתי אודות תיק החקירה ונוקה שמו של הלקוח.
משטרת ישראל ראתה בבקשה שהוגשה ערר, ומצאה לנכון לקבל את הערר ולשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה. עם שינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה, נמחק הרישום המשטרתי מרישומיה הפנימיים של המשטרה.
להרחבה בנושא מחיקת רישום משטרתי וביטולו ולדוגמאות נוספות למקרים שטופלו ע”י משרדנו ראו: