בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין מזוכה הנאשם שוב מעבירה של העלבת עובד ציבור

בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין מזוכה הנאשם שוב מעבירה של העלבת עובד ציבור, ללא צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי

תוכן עניינים

בשל קבלת טענה של אי כשירות מהותית לעמוד לדין, מורה בית המשפט על זיכוי נוסף של אותו נאשם מאותה עבירה – העלבת עובד ציבור

בשל קבלת טענת אי כשירות מהותית לעמוד לדין – זיכוי נאשם שוב מעבירה של העלבת עובד ציבור.

תמצית המקרה – זיכוי שני, בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין

סיבוב נוסף בסאגת כתבי האישום המייחסים לנאשם עבירה של העלבת עובד ציבור – הסתיים (שוב) בזיכוי, לאחר שבית המשפט קיבל (שוב) טענה של אי כשירות מהותית לעמוד לדין והורה (שוב) על זיכוי הנאשם, מכח הגנת אי שפיות הדעת.
בסיבוב הקודם, הורשע הנאשם בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור ונשלח ל-9 חודשי מאסר בכלא, אולם לאחר קבלת ערעור שהוגשנו לבית המשפט המחוזי והחזרת התיק לבית משפט השלום, זוכה הנאשם על ידי אותו שופט בבית משפט השלום (שגזר עליו במקור את עונש המאסר) לאחר שנפסק, כי התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת.
יום לאחר שבוטלה הכרעת הדין הקודמת על ידי בית המשפט המחוזי, הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום נוסף כנגד הנאשם, אשר ייחס לו (שוב) עבירה של העלבת עובד ציבור (שוטר), אלא שגם הפעם, כאמור – זוכה הנאשם.
כמו בסיבוב הקודם, גם הפעם, על בסיס האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי אודות הנאשם, קבע בית המשפט שאין מקום לצו אשפוז וגם לא לצו לטיפול מרפאתי כפוי.

הפרקים הקודמים בסאגה – זיכויו של הנאשם לאחר שכבר נשלח ל-9 חודשי מאסר

על תחילתה של פרשה זו עמדנו בהרחבה בפוסט שכותרתו: אי בחינת כשירות לעמוד לדין; קבלת ערעור, ביטול הכרעת דין ועונש מאסר של 9 חודשים.
המשך הפרשה נדונה בפוסט: מ-9 חודשי מאסר לזיכוי בשל הגנת אי שפיות הדעת.

כתב האישום הנוסף שהוגש כנגד הנאשם – אישום בהעלבת עובד ציבור (שוטר)

יום לאחר שבוטלה הכרעת הדין הנוגעת לכתב האישום הקודם על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הורה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום (אשר בסופו של דבר זיכה את הלקוח באותו תיק), הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום נוסף כנגד הלקוח.
בתמצית, נטען בכתב האישום הנוסף ע”י התביעה המשטרתית כדלקמן:
- הנאשם הפיץ בחוצות העיר עלונים, בצירוף תמונתו של שוטר, וטען בעלונים שהשוטר מושחת, שהשוטר נבחר להרוס את חייו של אדם חף מפשע, לרבות באמצעות הגשת תלונת שקר וכי אותו שוטר צפוי להיחקר בין כותלי בית המשפט “…וליילל כמו ילדה קטנה…”.
- עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם כתב בעלונים אודות שוטר נוסף שהוא מושחת, ואותו שוטר “…סובל מסיוטים תדירים וחש את שלשלאות בית הסוהר קרובות מתמיד…”.
במעשיו, כך נטען בכתב האישום, העליב הנאשם את השוטרים במילוי תפקידם, ובהתאמה הואשם הנאשם בעבירה של העלבת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין, תשל”ז – 1977.
לבסוף, חתמה התביעה המשטרתית את כתב האישום בהודעה לבית המשפט לפיה ישנה אפשרות שהתביעה תעתור למאסר בפועל בנוגע לנאשם.
ניתן לעיין במלוא כתב האישום, ללא פרטים מזהים של המעורבים, לקראת סוף עמוד זה.

לבקשת ההגנה, הורה בית המשפט שוב על זיכויו של הנאשם, גם הפעם בשל אי כשירות מהותית לעמוד לדין ומכח הגנת אי שפיות הדעת

גם בתיק פלילי זה, כבתיקים קודמים, התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם מטעם הפסיכיאטר המחוזי במסגרתה נאמר בין היתר כי קיים ספק האם הנאשם היה אחראי למעשיו בעת האירועים נשואי כתב האישום.
בישיבת 5.7.20 בפני כבוד השופט הישאם או שחאדה, טענה התביעה המשטרתית שהיא לא מקבלת את מסקנות חוות הדעת הפסיכיאטרית וביקשה לחקור את המומחה מטעם הפיסיכאטר המחוזי שערך את חוות הדעת וכן עתרה לקבל חוות דעת נוספת, מטעם פסיכיאטר אחר מטעם המדינה.
מנגד, התנגדה ההגנה לחקירתו של המומחה בבית המשפט וטענה כי משנקבע ע”י הפסיכאטר המחוזי שקיים ספק בכשירות הדיונית של הנאשם לעמוד לדין – יש להורות על זיכוי הנאשם. עוד טענה ההגנה שהיענות לבקשות התביעה המשטרתית תבזבז זמן שיפוטי יקר ותענה את דינו של הנאשם שלא לצורך.
בית המשפט (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה) דחה את כל טענות התביעה המשטרתית, ופסק כי גם בתיק זה התקיים הסייג לאחריות פלילית של אי שפיות הדעת, ולכן הורה על זיכוי הנאשם:

“משהוכח שקיים ספק סביר לגבי אחריותו הנפשית של הנאשם לביצוע המעשים מושא כתב האישום, בנסיבות שנוצרו, יהיה זה בזבוז זמן שיפוטי, לקבוע דיון שכל מטרתו היא לקעקע את חוות הדעת הנוכחית…לפיכך, אני מורה על זיכוי הנאשם מעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין וזאת עקב העדר כשירות מהותית לעמוד לדין מכח הגנת אי שפיות הדעת לפי סעיף 34ח לחוק העונשין”.

סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 שכותרתו “אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על פי צו בית משפט”, קובע:

“הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי”.

“דרך המלך” אם כן במצבים מסוג זה – לסיים את ההליך הפלילי בצו שיפוטי המורה על אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי.
אלא שבמקרה זה – כמו במקרה הקודם – לא מצא בית המשפט צורך במתן צו אישפוז ואף לא צו מרפאתי כפוי.
בהמשך עמוד זה ניתן לעיין בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם ובפסק דינו של בית המשפט, ללא פרטים מזהים של המעורבים.
תיק זה טופל במשרדנו ע”י עו”ד גיא פלנטר ועו”ד אירנה אינברג ממשרדו.

ת”פ בבית משפט השלום ברמלה, בפני כבוד השופט הישאם אבו שחאדה.