החזקת סכין שלא כדין – ייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי
תוכן עניינים
החזקת סכין שלא כדין – ייעוץ משפטי + ייצוג משפטי מעורך דין פלילי
- החזקת סכין שלא כדין – בעמוד זה אנו עומדים על תכלית העבירה של החזקת סכין שלא כדין, יסודות העבירה ומדיניות הענישה של בתי המשפט.
- משרדנו מעניק ייעוץ וייצוג משפטי בכל הנוגע לעבירה של החזקת סכין שלא כדין בכל רחבי הארץ ובכל הערכאות המשפטיות.
הוראות חוק העונשין בנוגע להחזקת סכינים ואולרים
- סעיף 186 לחוק העונשין תשל”ז – 1977, שכותרתו “החזקת אגרופן או סכין שלא כדין” קובע כדלקמן:
(א) המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים.
(ב) לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם.
(ג) השר לביטחון הפנים רשאי בצו, מטעמים של שמירה על ביטחון הציבור ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השניה לענין סעיף קטן (ב)”.
מדוע נקבע איסור פלילי להחזיק סכין מחוץ לבית?
- תכליתה של העבירה מניעתית והיא נועדה לאסור על אזרחים לשאת על גופם נשק קר מחוץ לבתיהם כדבר שבשגרה.
- המחוקק ביקש לטפל בעצם התופעה של הצטיידות בסכין (“תת תרבות הסכין”), מתוך הנחה המבוססת על ניסיון החיים, שעצם נשיאת סכין יוצרת סיכון ממשי שהסכין יישלף בבוא העת, לצורך שימוש פסול.
מה ההבדל בין החזקת אולר להחזקת סכין?
- בסעיף 184 לחוק העונשין הגדיר המחוקק את המושגים “סכין” ו”אולר” באופן הבא:
“סכין” – כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;
“אולר” – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;
- במישור האחריות הפלילית, מאבחן אם כן סעיף 186 לחוק העונשין בין סכין לאולר;
- ביחס להחזקתו של אולר נקבעה חזקת כשרות (כלומר הנחה כי האולר מוחזק למטרה כשרה), והוטל על התביעה המשטרתית או הפרקליטות להוכיח כי האולר הוחזק למטרה בלתי-כשרה (חזקת הכשרות של החזקת אולר לא חלה במוסדות חינוך, מועדונים, מגרשי ספורט, מופעים, מסעדות ופאבים ועוד).
- מנגד, ביחס להחזקתו של סכין מחוץ לביתו או חצריו של המחזיק, נקבעה חזקת אי-כשרות, המעבירה את נטל ההוכחה לעניין החזקת הסכין למטרה כשרה לכתפי הנאשם.
- את סוגית האחריות לעבירה של החזקת סכין שלא כדין הסביר בית המשפט העליון באופן הבא (רע”פ 7484/08 פלוני נגד מדינת ישראל):
“סעיף 186(א) קובע חזקה משפטית ולפיה משהוכיחה התביעה את היסוד העובדתי – ‘ההחזקה’; את נסיבותיה – ‘מחוץ לביתו או חצריו’; ואת היסוד הנפשי – המודעות, הרי שיצאה ידי חובתה להוכחתו של המעשה האסור. ואולם, על מנת למתן את התוצאה הנובעת מקביעת החזקה, בידי הנאשם נתונה האפשרות להפרכתה על ידי הבאת ראיות להוכחת קיומה של מטרה כשרה”.
יסודות העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה
- היסוד העובדתי של העבירה:
- היסוד העובדתי הינו של החזקת סכין מחוץ לביתו/חצריו של המחזיק.
- “סכין” ייחשב ככל כלי בעל להב או כלי שמסוגל לדקור או לחתוך, אלא באם מתקיימים 2 תנאים מצטברים, שאז מדובר ב”אולר”:
- אורך הלהב לא עולה על 10 ס”מ (אורך הלהב הוא אשר רלוונטי ולא אורך הכלי כולו).
- לא ניתן לקבע את הלהב.
- היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה:
- מודעות להחזקת הסכין. לא נדרשת כוונה להשתמש בסכין למטרה פסולה, די בעצם המודעות להחזקת הסכין.
- ניתוח תמציתי של יסודות העבירה של החזקת סכין שלא כדין ניתן בת”פ 20691-08-13, מדינת ישראל נגד ניסן, על ידי כבוד השופט יוסי טופף בבית משפט השלום באילת.
- לדברי כבוד השופט יוסי טופף (ההדגשות שלנו):
“…היסוד העובדתי מתמצה בהחזקת הסכין, ואין דרישת הוכחה כי נעשה שימוש פסול בסכין, או כל שימוש אחר. איסור זה נועד להקטין את הסיכוי לשליפת סכין מכיס בעליה לצורך שימוש פסול ופוגעני בה.
סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר את המושג “החזקה”, באופן הבא: “שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד;”
היסוד הנסיבתי דורש נוכחות של “סכין” או “אולר”, לפי הגדרתם בסעיף 184 לחוק העונשין:
“סכין” – כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;
“אולר” – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;”
הגדרות אלו נועדו לצמצם את טווח המקרים שבהם יורשע אדם המחזיק בחפץ תמים, בעל מאפיינים של סכין. בסעיף 186(ב) לחוק העונשין נקבעה חזקה לפיה החזקת אולר הינה למטרה כשרה, כאשר המחוקק החריג מן הסעיף החזקה של אולר במוסדות שונים, שנמנו בתוספת השנייה לחוק, ובכללם מוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדון או דיסקוטק, מקומות שבהם נערכים משחקי מזל, מגרשי ספורט, מקומות שבהם נערכים מופעי תרבות ועוד.
בנוסף לכך, נדרשת נסיבה בדבר ה”מקום”, כך שהחזקת הסכין תעשה מחוץ לתחום ביתו או חצריו של מבצע העבירה”.
“…בבחינת היסוד הנפשי יש לומר כי מדובר בעבירה התנהגותית, שאין בהגדרתה דרישה של “כוונה”. ככל עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית, כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין, היסוד הנפשי הנדרש לקיומה הינו מודעות לטיב המעשה (ההחזקה) ולקיום הנסיבות (היות ה”דבר” המוחזק סכין). על המודעות להיות קיימת בעת עשיית המעשה…המודעות תוארה על ידי הנשיא שמגר כ”יסוד הדומינאנטי של המחשבה הפלילית”…”.
“…אחת הדרכים המקובלות להוכחת היסוד הנפשי מצויה בחזקת המודעות הכללית, אשר משמעותה כי אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה, וכשמדובר בעבירה תוצאתית גם מודעות לאפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העשויות לצמוח ממנה. זוהי חזקה עובדתית שאינה מוחלטת ואשר מוסקת מן הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, וכדי להפריכה די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר…”.
“…הגנה טובה לעבירה של החזקת סכין הינה ההוכחה שהנאשם החזיק את הסכין למטרה כשרה ואין הוא יוצא ידי חובתו אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות. על הנאשם להוכיח אם כן כי החזקת הסכין או האגרופן במקום אסור, הייתה למטרה כשרה, קרי “שלא לצרכי ביצוע עבירה (אחרת) כלשהי”. קיימת גם גישה הדורשת מהנאשם שיוכיח כי החזיק את הסכין או האגרופן במקום אסור בתום לב ולמטרה ראויה המצדיקה את החזקתה על אף האיסור…”.
- החוק מאפשר למחזיק להוכיח שהחזיק את הסכין למטרה “כשרה”, כלומר להחזקה תמימה שלא נוגעת לאפשרות של שימוש פוגעני או מאיים. בהעדר הוכחה להחזקה “כשרה” של הסכין, העבירה הוכחה.
- החזקת סכין לצורך “הגנה עצמית” או לצורך “הרתעה” לא תחשב כהחזקה למטרה “כשרה”. עוד בע”פ 7969/04 פסק בית המשפט העליון כי “החזקת סכין כאמצעי לפתרון סכסוכים אינה מהווה מטרה כשרה“.
מדינות הענישה בנוגע להחזקת סכינים שלא כדין
- באשר למדיניות הענישה הנוגעת לעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה;
- לנוכח התרבות התופעה של סכינאות ולאחר שהצטיידות בסכינים ואגרופנים הפכה נפוצה בקרב צעירים היוצאים למקומות בילוי קרא בית המשפט העליון לא אחת להילחם בתופעות אלו.
- כך למשל פסק בית המשפט העליון עוד בע”פ 9184/06 מדינת ישראל נגד כהן:
“למרבה הצער אנו עדים למקרים ההולכים ומתרבים של צעירים המגיעים למקומות בילוי מצויידים בסכין הנשלפת וננעצת בגופם של צעירים או צעירות אחרים בשל ויכוחים של מה בכך. תופעה נלוזה זו שהפכה שכיחה מדי במקומותינו והקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש פוגעני ולעיתים קטלני בסכין, מחייב תגובה עונשית הולמת שבמרכזה יעמדו שיקולים של הרתעה וגמול. בית משפט קמא הדריך עצמו בהתאם למדיניות ענישה זו אשר חזרה ונשנתה בפסקי הדין של בית משפט זה“.
מתחמי הענישה להם עותרת משטרת ישראל
- חטיבת התביעות של משטרת ישראל מפרסמת מפעם לפעם את מדיניות המשטרה בנוגע לעבירות שונות.
- בהקשר לעבירה של החזקת סכין, תתחשב התביעה המשטרתית בנסיבות הבאות על מנת לקבוע את מדרג החומרה:
- סוג הסכין ויעודה.
- מקום ההחזקה של הסכין.
- זמינות הסכין.
- שעת החזקה הסכין.
- אפשרות שליפה מהירה של הסכין.
- הסלקת הסכין.
- אינדיקציה לשימוש באלימות.
- ההחזקה מלווה בצריכת סמים ו/או אלכוהול.
- החזקה להגנה עצמית.
- כאשר מדובר לדעת התביעה המשטרתית בהחזקה ללא נסיבות מחמירות, תעתור התביעה המשטרתית למתחם ענישה שנע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר (שיכול וירוצו בעבודות שירות), וקנס.
- כאשר מדובר לדעת התביעה המשטרתית בהחזקה בנסיבות מחמירות, תעתור למתחם ענישה שנע בין מספר חודשי מאסר (שיכול וירוצו בעבודות שירות) ל- 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.
החזקת סכין שלא כדין – דוגמאות למקרים בהם הענקנו ייצוג משפטי
- לקראת סוף עמוד זה אנו מציגים מקרים בהם הענקנו ייצוג משפטי בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.
תאריך פרסום המאמר : 15.10.2022
by