החזקת פרסום תועבה - אי הרשעה. דחיית ערעור פלילי של הפרקליטות. ללא הרשעה.

החזקת פרסום תועבה – אושרה אי הרשעה ע”י ערכאת ערעור פלילי – ללא הרשעה

החזקת פרסום תועבה – בית המשפט המחוזי מרכז דוחה ערעור הפרקליטות ומאשר סיום ההליך ללא הרשעה פלילית.

תוכן עניינים

החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין – אושרה אי הרשעה ע”י ערכאת ערעור פלילי תוך דחיית ערעור הפרקליטות – בית המשפט המחוזי מרכז.

מקרה תקדימי להמחשה במסגרתו הצליח משרדנו להגן בערכאת הערעור על החלטת בית משפט השלום להימנע מהרשעה פלילית בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סעיף 214 לחוק העונשין). בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עמדתנו ודחה את ערעור הפרקליטות על ההחלטה להימנע מהרשעה פלילית.
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק זה חריגה ביותר וקיימות החלטות שיפוטיות רבות, לרבות של בית המשפט העליון – בהם מקרים של החזקת פרסום תועבה שהובאו לפתחם של בתי המשפט הסתיימו בהרשעה בפלילים.

תחילת הפרשה – החזקת פרסום תועבה – סיום ההליך הפלילי בבית משפט השלום ללא הרשעה.

על ההליך הפלילי שהתנהל בבית משפט השלום והסתיים ללא הרשעה, ניתן לקרוא בהרחבה כאן: תיק פלילי פ/3410/08, בית משפט השלום פתח תקווה , בפני כבוד השופטת ליה לב און.
בתמצית, כנגד עיתונאי ממרכז הארץ הוגש כתב אישום בגין החזקת תכני פדופיליה שהוריד מהאינטרנט (תמונות וסרטים).
תכני פדופיליה נקראים בחוק העונשין, תשל”ז – 1977: ” פרסום תועבה ובו דמותו של קטין “.
על פי סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין, המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין דינו- מאסר שנה;
במקרה זה, לנוכח הודאתו של הלקוח במיוחס לו בחקירתו, כמו גם ראיות מוצקות נוספות שנאספו לחובתו, לא ניתן היה לשכנע את הפרקליטות להימנע מהגשת כתב אישום.
משהיה ברור שבכל מקרה יוגש כתב אישום וכי ניתן להוכיח את האישום בבית המשפט, הציבה ההגנה מטרה – לסיים את ההליך הפלילי באי הרשעה, באופן שלא תירשם הרשעה פלילית לחובתו של העיתונאי במירשם הפלילי.
בהסתמך על פסיקה עקבית בנושא של בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, ביקשה הפרקליטות מבית המשפט להרשיע את הנאשם ואילו ההגנה עתרה לסיים את ההליך באי הרשעה.
בפסק דין מיום 8.7.09, אימץ בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופטת ליה לב און) את עמדת ההגנה, נמנע מהרשעת הנאשם, העמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה והורה כי יבצע צו שירות לתועלת הציבור (של”צ).
הדיון כולו התקיים בדלתיים סגורות עם צו איסור פרסום. בהמשך, התיר בית המשפט לפרסם את ההחלטה ללא פרטים שיש בהם כדי לחשוף את הנאשם. אודות פסק דין זה ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

הפרקליטות הגישה ערעור על החלטת בית משפט השלום לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה

פרקליטות המדינה לא השלימה עם החלטת בית משפט השלום, והגישה ערעור כנגד אי הרשעתו של העיתונאי לבית המשפט המחוזי מרכז.
בתמצית, טענה הפרקליטות בערעור כדלקמן:
- שגה בית משפט השלום בהימנעו מלהרשיע את העיתונאי.
- מדובר בעבירה חמורה ביותר.
- בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע על ידי בתי המשפט בישראל בכל דרגותיהם כי ככלל, מתחייבת הרשעה פלילית בעבירה מסוג זה.
- אין ללמוד גזירה שווה באותם מקרים בודדים שבהם נמנעו בתי משפט מלהרשיע את מי שעבר עבירה זו, ומכל מקום, מדובר בפסקי דין ישנים שאינם משקפים את מדיניות הענישה העדכנית בעבירה זו.
- במקרה זה מדובר בהיקף נרחב מאוד של חומר תועבה, ובהחזקתו לאורך זמן.
- בעבר הורשעו נאשמים בעבירה זו, על אף שהוכח כי הרשעה בפלילים תגרום להם נזק כלכלי משמעותי.
- בתי המשפט מיישמים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירה זו, ובעבר כבר נדונו מי שעברו עבירות של החזקת חומר תועבה לעונש מאסר בפועל.
- נסיבותיו האישיות של העיתונאי באו לידי ביטוי בהסכמתה של המדינה לכך שעונשו המעשי יהיה עבודות שירות לתועלת הציבור בלבד (בנוסף למאסר על תנאי).
בפועל, ביקשה הפרקליטות לגבש בבית המשפט המחוזי קביעה עקרונית על פיה, בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לא ניתן להימנע מהרשעה בפלילים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז: קבלת טעוני ההגנה, דחיית ערעור הפרקליטות ואישור ההחלטה להימנע מהרשעה בעבירה של החזקת פרסום תועבה.

בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את טעוניו של עורך דין פלילי גיא פלנטר, דחה את ערעור פרקליטות המדינה ואישר את החלטת בית משפט השלום לסיים את ההליך הפלילי באי הרשעה.
נכון למועד פרסום פסק הדין, מדובר במקרה תקדימי, היחיד בו אישרה ערכאת ערעור בישראל סיום הליך פלילי ללא הרשעה בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.
בפסק דין עקרוני, פסק בית המשפט המחוזי (אב בין הדין, כב’ השופט מנחם פינקלשטיין, כב’ השופט פרופסור עופר גרוסקופף, כב’ השופט רמי אמיר) בין היתר כדלקמן:

“…מן הראוי להבהיר כי מקובלת עלינו העמדה הרואה בחומרה רבה את העבירה של החזקת פרסום תועבה שבו דמותו של קטין.

בית המשפט צריך ליטול חלק במיגור התופעה החמורה של התעללות מינית בקטינים, גם כאשר הפגיעה הנגרמת לקטינים איננה ישירה אלא עקיפה בצורה של החזקת חומר פדופילי.

המאבק נעשה גם בדרך של אכיפת הדין הפלילי, ולרבות הרשעה וענישה מתאימה. כך עולה מפסיקתו של בית המשפט העליון (ראו: רע”פ 3890/09 מור נגד מדינת ישראל, טרם פורסם, [פורסם בנבו], 17.5.2009), וכן מפסיקה של בתי המשפט המחוזיים, לרבות במקרים שבהם מתקבל ערעור המדינה כנגד אי הרשעה בעבירה זו על ידי בית משפט שלום. אנו ערים גם להיקפו של חומר התועבה כפי שהיה במקרה זה”.

עוד פסק בית המשפט המחוזי בהקשר זה:

“ההלכה כי בדרך כלל מי שעבר עבירה זו צריך להיות מורשע, כבר מושרשת בפסיקת בתי המשפט, כאמור, ולרבות בפסיקת בית המשפט העליון”.

יחד עם זאת, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור הפרקליטות ואישר את סיום ההליך באי הרשעה, בקובעו בין היתר כדלקמן:

“…ואולם, נראה כי אין חולק על כך שעבירה זו של החזקת חומר תועבה איננה מן העבירות שלעולם אין לנקוט בהן את הדרך של הימנעות מהרשעה. גם בעניין זה צריכה להיות מקובלת הגישה של בחינת כל מקרה לגופו כחלק מהרעיון או בדומה לעיקרון של הענישה האינדיבידואלית. השאלה העולה במקרה זה היא אפוא, האם מתקיימים במקרה זה נסיבות כה יוצאות דופן המאפשרות להימנע מהרשעה…”

“…לאחר התלבטות ושיקול, הגענו למסקנה כי מן הראוי שלא להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לשון אחר, נראה לנו כי לפנינו מקרה יוצא דופן, ויש לראותו כמקרה יוצא מהכלל המעיד על הכלל, היינו, שהכלל הוא הרשעת מי שעובר את העבירה דנן, והימנעות מהרשעה תהיה רק במקרים יוצאים מהכלל”.

“…אנו סבורים כי מתקיימות כאן נסיבות לא מעטות הנוגעות הן למעשה העבירה והן לנסיבותיו האישיות של המשיב, היוצרות בהצטברותן “איכות” המביאה לשקול אי הרשעה “.

“…לא נוכל להתעלם מאותן נסיבות אישיות, שלדעתנו מביאות כאמור להחלטה בדבר הימנעות מהרשעה “.

כאמור ייחודו של פסק הדין בכך, שנכון למועד פרסומו, מדובר במקרה ראשון בו אישרה ערכאת ערעור סיום הליך ללא הרשעה בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, עבירה פלילית בניגוד לסעיף 214 (ב3) לחוק העונשין.
בית המשפט התיר לפרסם את פסק-הדין, בכפוף לכך שלא יותר פרסום שמו של הנאשם בפרשה או כל פרט אחר העלול לזהותו.
בקובץ בהמשך עמוד זה ניתן לעיין בפסק הדין עצמו.

ערעור פלילי עפ”ג 716-11-09, בית המשפט המחוזי מרכז, לפני אב”ד, כב’ השופט מנחם פינקלשטיין, כב’ השופט פרופ’ עופר גרוסקופף, כב’ השופט רמי אמיר.