מעשים מגונים בקטינים – זיכוי נאשם מעבירות מין.

מעשים מגונים בקטינים – זיכוי נאשם בבית משפט לנוער.

מעשים מגונים בקטינים – זיכוי נאשם קטין בבית משפט לנוער בעקבות ייצוג משפטי שהעניק לו עורך דין פלילי גיא פלנטר.

• אנו מביאים כאן מקרה להמחשה אשר טופל במשרדנו במסגרתו הובלנו לזיכוי נאשם קטין מעבירות של מעשים מגונים בקטינים.
• פסק הדין הותר לפרסום חרף התנגדות הפרקליטות, ללא פרטים מזהים של המעורבים.

תמצית המקרה – זיכוי נאשם קטין מעבירות מעשים מגונים בקטינים.

• פרשה זו עוסקת בזיכוי נאשם מעבירות מין שנטען כי ביצע בשני קטינים (אח ואחות בני 6 ו – 9), בהזדמנויות שונות.
• בשל סתירות וחוסר עקביות בגרסאות הילדים המתלוננים והוריהם, שורה של כשלים שנתגלו בחקירת הילדים, אותות על אפשרות זיהום גרסאות המתלוננים וחשש ממשי שמא זוהמה החקירה כמו גם העדר ראיית סיוע, זיכה בית המשפט (כב’ השופטת מיכל קפלן רוקמן) מחמת הספק את הנאשם, מכל עבירות המין אשר יוחסו לו, קרי- שני אישומים של מעשים מגונים כלפי שני קטינים שונים מתחת לגיל 14.
• במסגרת הכרעת הדין, מצא בית המשפט לשבח את עורכי הדין שייצגו בתיק, אשר לדברי בית המשפט ביצעו “…באופן המקצועי המיטבי את מלאכתם” (עמ’ 107 ש’ 13 בהכרעת הדין) וספציפית ביחס לסניגור שייצג את הנאשם, עורך דין פלילי גיא פלנטר, ציין בית המשפט כי “עשה כל שניתן בסנגוריה ראויה לטובת מרשו…” (עמ’ 109 ש’ 5 בהכרעת הדין).
• הפרשה זכתה לפרסום בין היתר בכתבה באתר Posta שכותרתה: “חשד לזיהום וחרדתיות יתר“.

כתב האישום שהוגש לבית משפט לנוער – אישומים חמורים בביצוע מעשים מגונים בקטינים, אח ואחות.

• כנגד הנאשם, קטין שהיה במועד הרלוונטי לאישומים בן 15, הוגש כתב אישום לבית משפט לנוער תל אביב – יפו המייחס לו, בשני אישומים שונים, עבירות של מעשים מגונים בקטינים, בניגוד לסעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל”ז – 1977.
• בתמצית, באישום הראשון בכתב האישום נטען כי הנאשם חיבק בכוח קטין אחר, שהיה באותה עת בן 6, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו של אותו קטין עד לברכיו, מישש את איבר מינו של הקטין ומחץ את איבר מינו בשתי ידיו.
• באישום השני, נטען כי הנאשם הוביל את אחותו של הקטין הנזכר באישום הראשון (שהייתה אותה עת בת 9) למקום מבודד ולבקשתו של הנאשם, חיבקה אותו הקטינה. בהמשך, כך נטען, שאל הנאשם את הקטינה אם הוא יכול להוריד את מכנסיה משום “שהוא רוצה לראות משהו”, זאת כאשר הוא מנסה לגעת באיבריה המוצנעים ותוך שהוא מקרב אותה אליו. הקטינה סירבה לבקשתו ועזבה את המקום.

על עבירות המין החמורות בהן הואשם הנאשם בכתב האישום –  מעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 14.

• סעיף 348(א) לחוק העונשין שכותרתו “מעשה מגונה“, קובע כדלקמן:

“העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(2) עד (5), בשינויים המחויבים, דינו – מאסר שבע שנים”.

• סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין מתייחס לנסיבות בהן התקיפה המינית בוצעה כלפי קטין או קטינה שטרם מלאו להם 14 שנים, שאז, כך קבע המחוקק, אין זה מעלה או מוריד באם המעשה נעשה בהסכמה. במילים אחרות, אפילו יוכח כי הסכים הקורבן למעשה, במידה וטרם מלאו לקורבן 14 שנים בעת ביצוע המעשה, הסכמתו של הקורבן למעשה איננה פוטרת את הנאשם מאחריות פלילית.
• ברגיל, הרשעה בסעיף 348(א) לחוק העונשין מקימה על הנאשם עונש מינימום (“עונש מזערי” בלשון המחוקק), שכן בהתאם להוראות סעיף 355(א) לחוק העונשין, מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 348(א), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.
• יתרה מכך, המחוקק אף קבע בסעיף 355(ב) לחוק העונשין כי עונש המאסר המושת לפי סעיף 355(א), לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי.

זיכוי הקטין מכל עבירות המין המיוחסות לו בכתב האישום.

• לנוכח כפירתו של הנאשם, שמע בית המשפט לנוער בת”א – יפו (כב’ השופטת מיכל קפלן רוקמן) את הראיות בתיק עד תום, ובהכרעת דין מנומקת מיום 3.7.2013, זיכה את הנאשם מכל האישומים המיוחסים לו, מחמת הספק.
• בתמצית, נפסק כי הפרקליטות לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח מעבר לספק סביר את אשמת הנאשם וזאת בשל סתירות וחוסר עקביות בגרסאות הילדים המתלוננים והוריהם, שורה של כשלים בחקירת הילדים, אותות על אפשרות זיהום גרסאות המתלוננים וחשש ממשי שמא זוהמה החקירה כמו גם העדר ראיות סיוע.
• דיונים בבית משפט לנוער מתקיימים בדלתיים סגורות. בתאריך 5.8.13, התיר בית המשפט לפרסם את הכרעת הדין (תוך שדחה את התנגדות הפרקליטות לפרסום), למעט כמובן פרטים שיש בהם כדי לזהות את הנאשם והמתלוננים.

את זיכויו של הנאשם מעבירה של מעשה מגונה בקטין באישום הראשון, ביסס בית המשפט על האדנים הבאים;

ביחס לתלונתו של המתלונן.

• מדובר בגרסה מתפתחת, לא עקבית, מרובה סתירות; גרסתו הראשונית והמיידית של המתלונן הייתה, כי לא קרה כלום וכי רק שאל את הנאשם האם עשה משהו לאחותו (המתלוננת). גם לאחר שחשף המתלונן את טענותיו ביחס לנאשם, גרסתו הייתה דו שלבית.
• חשש לזיהום גרסתו של המתלונן.
• הגרסה המתפתחת, המשתנה והסותרת, המעלה סימני שאלה מטרידים אם זוהמה חקירתו – אינה מקימה ראייתית תשתית חזקה דיה כדי להסתמך עליה באופן מהימן.
• אין לתלונתו של המתלונן ראיית סיוע משמעותית.

ביחס לעדויות הוריו של המתלונן.

• סתירות בגרסת אם המתלונן, בין הדברים שמסרה למשטרה לבין עדותה בבית המשפט.
• סתירות בין גרסת האם וגרסת האב, ביחס למה בדיוק אמר להם בנם המתלונן.
• פערים משמעותיים שהתגלעו בתיאור ההורים את הפגיעה לכאורה בבנם, פערים היורדים לשורשו של עניין ונמצאים בליבת האישום.
• אין בידי בית המשפט לקבוע ממצא מהימנות פוזיטיבי בגרסאות הורי הקטין המתלונן.

ביחס להערכת המהימנות של חוקרת הילדים.

• חוקרת הילדים העידה בבית המשפט, כי למרות פגמים שונים שנחשפו בבית המשפט בנוגע לחקירת הילדים שערכה, עדיין ההתרשמות שלה הינה, כי המתלונן תיאר אירוע מתוך חוויה אישית ולא בדה סיפור מליבו.
• למרות עדות זו, פסק בי המשפט כי שורה של מחדלים וקשיים שנתגלו במשפט מפחיתים עד כדי איון את משקלה של הערכת המהימנות מהמתלונן והחקירה כולה, כפי שבוצעה ע”י חוקרת הילדים;
• בשל תקלה טכנית, לא היה שמע ברובה של הקלטת שהנציחה את חקירתו של המתלונן, אלא תיעוד חזותי בלבד.
• אין תמליל של החקירה, אלא שחזור שבוצע בידי חוקרת הילדים 8 ימים לאחר חקירת המתלונן וכן טיוטת נייר העבודה של החוקרת בעת החקירה, שעל בסיסה ביצעה את השחזור.
• בשחזור החקירה שבוצעה בדיעבד, עלו פרטים חדשים בגרסתו של המתלונן, שלא אוזכרו בהודעות ההורים במשטרה.
• בחקירה הנגדית עלה כי טיוטת נייר העבודה של חוקרת הילדים לא הקיפה את מכלול החקירה, ובנוסף, נושא מהותי שעלה באופן לאקוני בטיוטת נייר העבודה – שאלת זיהום גרסת המתלונן, לא קיבל ביטוי בשחזור.
• חוקרת הילדים הודתה, כי בעייתיות עולה בחקירה על רקע סוגיית זיהום החקירות, שלא מופיעה בשחזור שערכה.
• חוקרת הילדים לא עימתה את המתלונן עם גרסת הנאשם, שהכחיש המיוחס לו וגם לא עימתה את המתלונן עם פערים בין גרסתו שלו לגרסתו מול אימו ואביו.
• המתלונן מסר תיאורים לאקוניים ודלים בפרטים, ולא נשאל ע”י חוקרת הילדים שאלות מעמיקות יותר בניסיון למצות את גרסתו.
• חוקרת הילדים לא צפתה בקלטת מצלמות האבטחה (שנתפסה ע”י המשטרה במסגרת החקירה), וכלל לא הייתה מודעת לקיומה של קלטת זו עד רגע עדותה בבית המשפט.

בסופו של יום, קבע בית המשפט ביחס לאישום הראשון.

• החסר באישום זה הינו עמוק ויורד לשורשו של עניין.
• אין בתהיות שעולות מגרסת הנאשם כדי למלא חוסר בתשתית הראייתית נגדו, ולא ניתן לקבוע כי הוכחה אשמתו של הנאשם באישום הראשון במידה הנדרשת – מעלה מספק סביר.
• אף עם עננה נותרה וחשד מקנן בליבו של בית המשפט, אין מסד ראייתי שמוכיח מעל ספק סביר קיומן של עבירות, והנאשם נמצא זכאי מחמת הספק במיוחס כלפיו באישום הראשון.

את זיכויו של הנאשם מעבירה של מעשה מגונה באישום השני, ביסס בית המשפט על האדנים הבאים;

ביחס לתלונת המתלוננת.

• גרסת המתלוננת אף היא, בדומה לגרסת אחיה, הינה גרסה שהתפתחה על פי ציר רצף הזמן. תחילה מסרה לאביה שכל מה שקרה היה חיבוק, בדומה לטענת הנאשם לאורך כל הדרך, בהמשך, התפתחה גרסתה ומסרה פרטים שלכאורה מפלילים את הנאשם במעשים מיניים, מעבר לחיבוק.
• מספר קשיים שהתבררו במשפט, הן בחקירת המתלוננת עצמה והן בנסיבות קיומה של החקירה, מכרסמים במידת המהימנות שבית משפט מייחס לה.
• המתלוננת אכן מסרה אשמה, ולהערכת חוקרת הילדים – אשמה מבוססת על אירוע שקרה. עם זאת, האזנה לחקירה משמיעה למאזין תמונה שאינה החלטית לגבי התרחיש העובדתי שארע.
• לא נפסק כי הקטינה אינה אמינה ואף נפסק כי “יכול כי מסרה עדות על דברים שחוותה”. עם זאת, בשים לב לחשש ממשי מזיהום גרסתה, לצד קשיים נוספים – אין בידי בית המשפט ליתן מהימנות גבוהה דיה לעדותה.
• במהימנות העדות – בקיעים וקשיים ומתוך כך מהימנותה נפגעת ומשקלה נמוך.

ביחס להערכת המהימנות של חוקרת הילדים.

• חוקרת הילדים העידה בבית המשפט כי על פי התרשמותה המקצועית, המתלוננת שיתפה אותה באירוע אמיתי שחוותה, ולא מדובר בבדיה או בהמצאה של המתלוננת, והפנתה לאורך עדותה לחקירת הילדים על מנת לבסס את השקפתה זו.
• למרות זאת, בחר בית המשפט לזכות את הנאשם, גם בשל הטעמים הבאים:
  • העדר קביעת מהימנות לקטינה בטופס חקירת הילדים:
    • במשפט התברר כי בטופס סיכום החקירה מפורטת בטעות, ההתרשמות ממהימנות המתלונן ולא המתלוננת.
    • כך שבפועל, מסרה חוקרת הילדים את התרשמותה מהמתלוננת לראשונה במועד עדותה בבית המשפט, ולהתרשמות זו בנסיבות אלו משקל נמוך.
  • המתלוננת לא עומתה בחקירה עם גרסת הנאשם המכחישה מכל וכל מגע עימה מלבד חיבוק.
  • חוקרת הילדים לא צפתה בקלטת מצלמות האבטחה, לא הייתה מודעת לקיומה, ולו הייתה צופה בה מבעוד מועד, יכולה הייתה לזמן את המתלוננת להשלמת חקירה, ולעמתה עם הנפצה בה.

חשש לזיהום גרסת המתלוננת.

• המתלוננת נחקרה ע”י חוקרת הילדים יומיים לאחר האירוע, ובמהלך יומיים אלו ההורים שוחחו עם שני הקטינים, לבד ויחדיו, ונוצר חשש לזיהום. חשש שאף מועצם נוכח הזיכרון הרגשי הקשה של אם המתלוננת מעברה.
• סוגיית פוטנציאל זיהום החקירה כמעט ולא נחקרה בידי חוקרת הילדים ועננה כבדה מרחפת אם שלא במתכוון, זוהמה חקירתה של המתלוננת.
• חוקרת הילדים לא העמיקה בסוגיית זיהום החקירה בידי הוריה, לא נשאלו די שאלות בנושא זה, המתלוננת לא עומתה עם טענתה הראשונית והספונטנית שכל שאירע בינה לבין הנאשם היה חיבוק בלבד, ויתר הפרטים עלו אך לאחר שאביה החל לחשוד שמשהו אירע, המשיך ושאל אותה על כך, ואף העבירה לאשתו להמשך בירור.
• נוצר בליבו של בית המשפט ספק שמא זוהמה חקירת המתלוננת ואין גרסתה משקפת בהכרח באופן אותנטי את אשר התרחש.

ביחס לחיבוק – לא התקיים היסוד הנפשי המחויב בהוכחה בעבירה של מעשה מגונה.

• בית המשפט לא שוכנע כי החיבוק נעשה ממטרה מינית כלשהי, ואין ביכולתו לשלול את האפשרות הסבירה, בשים לב למאפייניו הרגשיים והילדותיים המאובחנים של הנאשם, לחברות הקודמת בין הנאשם לקטינה שנהגו להיפגש ולשחק יחדיו כדבר שבשגרה, ולטענתו שלא נשללה שנהגו להתחבק כמנהג חברי כדר שגרה, כי הנאשם ראה במעשה החיבוק כאקט תמים חברי.

בית המשפט מקבל את טענת ההגנה כי קיים חשש ממשי לזיהום גרסאות המתלוננים.

• פרק נפרד בהכרעת הדין ייחד בית המשפט לסוגיית זיהום גרסאות המתלוננים.
• בהקשר זה, טענה הפרקליטות כי מהימנות המתלוננים נקבעה ע”י חוקרת הילדים, שנחקרה ארוכות על אפשרות הזיהום ושללה זאת, תוך שקבעה כי המתלוננים מסרו את גרסתם מתוך חוויה ממשית שחוו, ולא כתוצאה מזיהום השפעה מצד הוריהם.
• מנגד, טענה ההגנה באמצעות עורך דין פלילי גיא פלנטר אשר ייצג את הנאשם, כי המתלוננים מסרו גרסאות מידייות וספונטניות הזהות לגרסת הנאשם, עת המתלונן בגרסתו המיידית להוריו טען כי לא קרה כלום בינו לבין הנאשם, ואילו המתלוננת בגרסתה המיידית לאביה טענה כי המגע שהתקיים בינה לבין הנאשם באותו יום היה חיבוק בו הודה הנאשם.
• לשיטת ההגנה, גרסתה המפלילה של המתלוננת, קמה לאחר תשאול אינטנסיבי של ההורים, ואילו גרסתו המפלילה של המתלונן נמסרה לאחר שהבין כי הוריו חושדים בנאשם שפגע מינית באחותו.
• על פי תזת ההגנה, גרסתם המתפתחת של המתלוננים, מאי האשמה פלילית עד כדי האשמה ממש במעשים מגונים, לאחר בירור אינטנסיבי מצד הוריהם על שאירע במועד הרלוונטי, יש בה כדי לפגום משמעותית במהימנות המתלוננים ובגרסתם המפלילה, ויש ליתן את מלא המשקל לגרסתם הראשונית והספונטנית לאחר האירוע, שתומכת בגרסת החפות של הנאשם שהייתה עקבית לאורך כל הדרך. זיהום החקירה – כך על פי ההגנה – משליך על מידת המהימנות שניתן לייחס לה.
• בעניין זה, קיבל בית המשפט את טענות הסניגור ופסק, כי מצא בתיק זה מספר אותות על אפשרות זיהום בגרסאות המתלוננים, והשפעת תשאולם בידי ההורים (בניסיונם מתוך לחץ וחרדה לברר מה קרה לילדיהם) על גרסאות המתלוננים.
• תשובותיה של האם על דוכן העדים הקימה בליבו של בית המשפט חשש ממשי שמא זוהמה החקירה שכן המתלוננים התייצבו לחקירת ילדים לאחר יומיים בהם נשאלו אינטנסיבית ע”י הוריהם על האירוע.
• יתרה מכך, בחקירת האם בבית המשפט חשפה לראשונה כי בילדותה, היא עצמה נפלה באופן חוזר קורבן לפגיעה מינית. בהקשר זה פסק בית המשפט כי “…נתון זה עלול להוסיף פן מטריד – שמא הועצמו חרדותיה, שמא נעשתה השלכה מצידה על ששמעה וחשבה”, וסימן שאלה נוסף נותר – מה בין מחשבותיה ופחדיה לבין מה שחוותה? “ומה אם מתוך הלחץ והחרדה השליכה על ילדיה ונטעה בהם, שלא במתכוון, מתוך סימני השאלה שהציבה בשאלותיה וניסיונות דיבובם ולמידה על אשר אירע, אמת מושתלת שונה?“.
• גרסתו הראשונית של המתלונן ביחס לנאשם הייתה “שלא קרה כלום עם הנאשם”. המתלונן העלה טענה לפיה גם הוא הותקף מינית ע”י הנאשם רק לאחר שנחשף לחשד כי הנאשם פגע מינית באחותו, לאחר שאביו אמר לו כי הנאשם “ילד רע” ו”צריך להיזהר ממנו”, ולאחר שההורים תחקרו אותו.
• חוקרת הילדים נמנעה בחקירתה מהעמקה בסוגיית האפשרות לזיהום גרסאותיהם של המתלוננים ושבה ועמדה על התרשמותה ממהימנות המתלוננים, מבלי להתייחס באופן פרטני לאפשרות כי גרסאותיהם הושפעו משמעותית מהשיחות האינטנסיביות של ההורים עם המתלוננים לאורך היומיים שחלפו מאז האירוע ועד חקירתם בפניה.
• העובדה כי סוגיית הזיהום לא מוצתה בחקירה, ונותרה מרחפת ומקננת, תוך אפשרות כי גרסאותיהם של המתלוננים המפלילות את הנאשם לא היו גרסאות עצמאיות, העצימה את הספק שהיה קיים בליבו של בית המשפט ממילא.

העדר תוספת ראייתית מסוג “סיוע” לצורך הרשעה על בסיס חקירות הילדים ועדות חוקרת הילדים.

• פרק נוסף בהכרעת הדין ייחד בית המשפט לשאלה האם הובאה בפניו ראיית סיוע לעדותם של המתלוננים. בהקשר זה חזר בית המשפט על שני הכללים הרלוונטיים:
  • אשמתו של אדם בפלילים לא תקבע על סמך עדותו של ילד בפני חוקר הילדים שנאסרה העדתו בבית המשפט, אלא אם התשתית הראייתית כנגדו כוללת ראיית “סיוע”.
  • ככל שהעדות טעונת הסיוע בעלת משקל סגולי נמוך יותר, כך הדרישה תהיה לראיית סיוע חזקה ומשמעותית יותר.
• לטענת הפרקליטות, ניתן למצוא ראיית סיוע בשניים: התנהגותו המחשידה והחשודה של הנאשם, כפי שנצפית בסרט מצלמות האבטחה וכן – עדויות המתלוננים מהוות סיוע האחת לשנייה.
• בפרשה זו סבר בית המשפט שיש להביא בפניו ראיית סיוע משמעותית, עת חקירת הילדים העלתה בעייתיות וחשש, כי זוהמה. יתרה מכך, משקלה הנמוך של חקירת המתלונן בפני חוקרת הילדים חייבה ראיית סיוע חזקה במיוחד, מהותית ומשמעותית, על מנת להשלים את החסר.
• בית המשפט מצא פערים בין משמעותיים בין גרסאות המתלוננת ואביה, לבין הנחזה במציאות, בסרט מצלמות האבטחה. כך למשל, לאחר החיבוק, נראית הקטינה בסרט מתנהלת באופן ידידותי, רגיל, לא נראית מבוהלת, אוכלת דבר מה. בניגוד לגרסת ההורים כי הנאשם נמלט לאחר מעשה מהמקום, בסרט, לא נראה הנאשם לחוץ או ממהר או בורח.
• לחלק מהתנהגותו “המחשידה” של הנאשם נמצא הסבר תמים, ואילו הסתירות שנמצאו בדבריו לא עלו כדי ראיית סיוע.
• לנוכח קשיים משמעותיים בחקירות המתלוננים בידי חוקרת הילדים, עתירת הפרקליטות לראות בחקירות הילדים כראיות סיוע האחת לשנייה – נדחתה.

סוף דבר – למרות סימני השאלה והחשד שנותרו בליבו של בית המשפט, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם מעבירות של מעשים מגונים בקטינים.

• את פסק דינו חתם בית המשפט בכך שאף אם נותרו מקננים בליבו סימני שאלה וחשד, אין די באלו. הפאזל העובדתי הראייתי שהונח בפניו – חסר, המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח מעבר לספק סביר את אשמת הנאשם, ולפיך בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק.
• הפרקליטות לא הגישה ערעור על הזיכוי, ובכך תמה הפרשה.
• בהמשך עמוד זה ניתן לעיין במסמכים הבאים (כולם ללא פרטים מזהים של המעורבים):
  • כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, אשר ייחס לו, בשני אישומים שונים, עבירות מין – מעשים מגונים בקטינים. 
  • הכרעת הדין במסגרתה זיכה בית המשפט (כב’ השופטת מיכל קפלן רוקמן) את הנאשם מכל עבירות המין שיוחסו לו.
  • החלטת בית המשפט להתיר את פרסום הפרשה (על אף התנגדות הפרקליטות), ללא פרטים מזהים של המעורבים.

תיק פלילי 33275-02-11, בית משפט לנוער בת”א – יפו, בפני כבוד השופטת מיכל קפלן רוקמן.

לקריאה נוספת.

• לדוגמאות נוספות בהן הענקנו ייצוג משפטי לחשודים ולנאשמים בעבירות דומות ראו:
  • עבירות מין – ייעוץ וייצוג משפטי.
  • עורך דין הטרדה מינית – ייעוץ וייצוג משפטי. 
• לייצוג קטינים ראו: קטינים – ייצוג משפטי בהליכים פליליים בפני בית משפט לנוער, ייעוץ משפטי בחקירה פלילית.

עורך דין פלילי

זיכוי נאשם במשפט פלילי | מעשים מגונים בקטינים – זיכוי | עבירות מין – ייצוג משפטי | מעשה מגונה | זיכוי קטין | עורך דין פלילי בתל אביב | עו”ד פלילי בתל-אביב

קבצים להורדה - לחץ לצפייה

• החלטה להתיר פרסום זיכוי קטין ממעשים מגונים בקטינים
• כתב האישום ממנו זוכה הנאשם - מעשים מגונים בקטינים
• פסק הדין המורה על זיכוי קטין אשר הואשם במעשים מגונים בקטינים