עבירות שיבוש מהלכי משפט – ייעוץ וייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי

עבירות שיבוש מהלכי משפט – ייעוץ וייצוג משפטי ע”י עורך דין פלילי.

עבירות שיבוש עשיית משפט: שיבוש מהלכי משפט, עדות שקר, בידוי ראיות, שבועת שקר, ידיעות כוזבות, הדחה בחקירה, הדחה בעדות  ועוד – ייעוץ וייצוג משפטי.

• עבירות שיבוש עשיית משפט נועדו להגן על טוהר ההליך השיפוטי ועל תקינותם של הליכים משפטיים קונקרטיים.
• בפרק ט’ סימן א’ בחוק העונשין התשל”ז-1977 שכותרתו “פגיעות בסדרי השלטון והמשפט”, ניתן לעיין במלוא הוראות המחוקק בנוגע לעבירות שיבוש עשיית משפט ובעונש המקסימלי שנקבע לצידן.
• במסגרת עמוד זה עמוד זה נעמוד בקצרה על העבירות המרכזיות הנוגעות לשיבוש עשיית משפט. חילקנו את הסקירה לשלוש קבוצות עיקריות:
  • עבירות שנועדו להגן ולשמר את אמיתות התלונה והעדות.
  • עבירות שנועדו להגן מפני יצירת ראיות כוזבות, לשמר ראיות אמת ולהגן מפני השפעה לא הוגנת על הליכי משפט.
  • עבירות שנועדו להבטיח כי עבריינים יועמדו לדין, ישאו בעונשם וסנקציות שהוטלו ימומשו בפועל.
• משרד עורכי דין פלילי גיא פלנטר מעניק ייעוץ משפטי+ ייצוג משפטי לחשודים ולנאשמים בכל הנוגע לתיקי עבירות שיבוש עשיית משפט.
• בסוף עמוד זה ניתן לעיין בדוגמאות למקרים בהם טיפל משרדנו בעבירות שיבוש עשיית משפט.

עבירות שיבוש מהלכי משפט- עבירת השיבוש הבסיסית והכללית לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

• עבירת השיבוש “הקלאסית”- שיבוש מהלכי משפט- היא זו הקבועה בסעיף 244 לחוק העונשין:

244. שיבוש מהלכי משפט

העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, “הליך שיפוטי” – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.

• “שיבוש מהלכי משפט” היא עבירה מסוג “עוון”, אשר העונש המקסימאלי הקבוע בצדה בחוק העונשין עומד על שלוש שנות מאסר.
• מכאן, שלאדם שנחקר כחשוד בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לא קמה הזכות לשימוע לפני הגשת כתב אישום. ככל שלא יפנה ביוזמתו, באמצעות סנגור מטעמו, לרשות התובעת בבקשה לערוך שימוע לפנים משורת הדין – עלול למצוא עצמו נאשם בהליך פלילי מבלי שהייתה לו הזדמנות לנסות ולשכנע את התביעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו ולסגור את התיק באחת מעילות הסגירה הקיימות.

יסודות העבירה של “שיבוש מהלכי משפט”.

• הרכיב ההתנהגותי של הסעיף הוא: “העושה דבר“. רכיב זה נוסח באופן הרחב ביותר ואף נקבע כי “מעשה” כולל “מחדל” (רע”פ 7153/99 אורי אלגד נ’ מדינת ישראל).
• היסוד הנפשי של עבירת השיבוש הוא: “כוונה מיוחדת“. כלומר, מלבד מודעות לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות, יש צורך גם בכוונה מיוחדת למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין. הינו, שיבוש אשר נעשה ללא כוונה, אינו מהווה עבירה פלילית בהתאם להגדרת הסעיף.
• הרכיב הנסיבתי: “הליך שיפוטי”; למרות שכותרת הסעיף הינה “שיבוש מהלכי משפט” אין להתבלבל ולחשוב כי על עבירת השיבוש לחול רק בתוך כותלי ביהמ”ש. שכן, החוק מכליל בתוך ההגדרה של “הליך שיפוטי” גם חקירה פלילית במשטרה והוצאה לפועל של הוראת ביהמ”ש ולא רק הליך משפטי קלאסי, אשר מתנהל בין כותלי ביהמ”ש. כך, גם מעשה או מחדל בזמן חקירה משטרה יכול להוות שיבוש מהלכי משפט.
• בפסק דין רע”פ 7153/99 אורי אלגד נ’ מדינת ישראל נאמר אודות הרכיב הנסיבתי (ההדגשות הן שלנו):

“הנסיבה של “הליך שיפוטי” מלמדת כי תכלית העבירה היא להרחיב את ההגנה על עשיית המשפט ולהחילה על כל שלביו, לרבות החקירה וההוצאה לפועל. מנגד, יש בסעיף גם משום צמצום, שכן אין מדובר בעשיית משפט במובנו הערטילאי או המקיף, אלא בהגנה על תקינותם של הליכים שיפוטיים קונקרטיים, בין תלויים ועומדים ובין צפויים. כאשר עניינה של העבירה הוא באמירת דבר שקר בחקירה משטרתית, יכול שההליך השיפוטי שהנאשם שואף לשבשו יהיה החקירה שבמסגרתה נאמר השקר, או שיהיה זה הליך שיפוטי אחר, שהנאשם ידע או האמין בעת חקירתו כי הוא תלוי ועומד או צפוי להיפתח, ובלבד שמדובר בשיבוש הליך”.

• את עבירת השיבוש ניתן לבצע במגוון דרכים כגון: סיכול הזמנתו של עד או העלמת ראיות. אין רק דרך אחת לשבש הליכי משפט. כלומר, מבצע העבירה יכול למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין בכל דרך שהיא, ובלבד שהכשיל הליך שיפוטי או שהביא לעיוות דין.
• ברע”פ 7153/99 הנ”ל נפסק בהקשר זה (ההדגשות הן שלנו):

“הדוגמאות המובאות בגוף הוראת סעיף 244 לחוק- סיכול הזמנתו של עד או העלמת ראיות- אינן ממצות, ומעידה על כך החלופה “ובין בדרך אחרת”, החלה מבחינה לשונית על אין ספור התנהגויות אפשריות. בין היתר חלה היא על התנהגות של אמירת שקר בחקירה משטרתית”.

• עבירת השיבוש היא עבירה התנהגותית ולא עבירת תוצאה, ולכן לא נדרש שתתקיים תוצאה מסוימת או לחילופין נזק מסוים על מנת שיתגבשו יסודות העבירה- די בעצם קיום השיבוש. וכך נפסק בהקשר זה (רע”פ 7153/99):

“מנוסח סעיף 244 לחוק עולה כי אין הכרח להוכיח גרימת תוצאה של שיבוש מהלכי משפט. על כן, מהווה העבירה עבירת התנהגות ולא עבירת תוצאה. הנחת המחוקק היא שהפגיעה באושיות המשפט ע”י מעשה שנעשה מתוך שאיפה לשיבוש הליכים היא כה חמורה ומסוכנת, עד כי אסר על כך בלי לדרוש שיתקיים שיבוש הליכים ממש”.

עבירות שיבוש אשר נועדו להגן ולשמר את אמיתות התלונה והעדות.

הגדרת המושג “עדות”- סעיף 236 לחוק העונשין.

• בטרם ניתן את הדעת לעבירות שיבוש אשר קשורות במתן עדות, חשוב להבין מהי בכלל עדות. סעיף 236 לחוק העונשין צגדיר “עדות” באופן הבא:

“בסימן זה, “עדות” – אמרות בעל פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי”.

• “עדות” אם כן,  יכולה להימסר בעל פה או בכתב – לרבות חוות דעת או תרגומים ובלבד שתימסר לשם ראיה.  
• יש לשים לב כי החוק מסייג וקובע כי אמרה שנאמרה מפי נאשם בהליך פלילי שלא בעת שבועה איננה בגדר עדות.

עדות שקר – עבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין.

• עבירה שהמחוקק ייחס לה חומרה מיוחדת היא העבירה של מתן עדות שקר, שנקבעה לצידה עונש של 7 שנות מאסר. במידה ומבצע העבירה ביצע אותה בעד טובת הנאה העונש המקסימלי עולה ל-9 שנות מאסר:

237. עדות שקר

(א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו – מאסר תשע שנים.

(ב)  לענין עדות שקר אין נפקא מינה –

(1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

(2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד;

(3) אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;

(4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.

• על מנת שיתגבשו יסודות העבירה בעבירת “עדות השקר”- על מוסר העדות למסור את עדות השקר ביודעין ובדבר שהוא מהותי (לגבי שאלה שנדונה באותו הליך).
• כלומר, אם האדם אשר מוסר את עדות השקר מוסר את העדות שלא מתוך מודעות לתוצאות הפעולה, או בעניין שהוא שולי הרי שלא מדובר בעדות שקר, שכן יסודות העבירה לא התקיימו.

שבועת שקר – עבירה לפי סעיף 239 לחוק העונשין – מסירת תצהיר כוזב.

• עבירה נוספת בחוק העונשין אשר נקבע לגביה בפסיקה שהיא הרחבה של עבירת עדות השקר הינה עבירת “שבועת שקר”. סעיף 239 לחוק העונשין קובע:

239. שבועת שקר

מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שהוסמך לקבל את התצהיר, דינו – מאסר שלוש שנים.

• בפסק דין עפ 7621/14 אהרן גוטסדינר נ’ מדינת ישראל (עליון 2017) נקבע בנוגע לעבירת שבועת השקר (ההדגשות הן שלנו):

“עבירת שבועת השקר היא הרחבה של עבירת עדות השקר (המופיעה בסעיף 237 לחוק העונשין), והיא נועדה לעקור מן השורש תופעה בה אדם מוסר עדות שאינה אמת מבחינתו – אף שלא בפני בית המשפט במסגרת הליך משמעתי”.

• הענישה שקבע המחוקק לצד עבירת “שבועת שקר” הינה ענישה מקלה יותר (3 שנות מאסר) מאשר הענישה בעבירה של “עדות שקר” (7 שנות מאסר או 9 שנות מאסר).

סירוב להעיד – עבירה לפי סעיף 241 לחוק העונשין.

• עבירת “הסירוב להעיד” היא עבירה ברף חומרה נמוך יותר הן מעבירת “עדות השקר” והן מעבירת “שבועת השקר”. סעיף 241 לחוק העונשין קובע:

241. סירוב להעיד 

(א) מי שחייב להעיד או למסור ראיה אחרת בהליך שיפוטי והוא מסרב לעשות כן, דינו – מאסר שנתיים.

(ב) הטלת מאסר לפי סעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט על אדם שסירב כאמור, אין בה כדי למנוע שפיטתו לפי סעיף קטן (א), אולם מי שנדון למאסר לפי סעיף קטן (א), תנוכה מענשו התקופה שבה היה אסור לפי סעיף 5 האמור.

• בנוגע לעבירה של סירוב להעיד נקבע בפסיקה, כי אין זה נכון לנקוט בגישה סלחנית כלפי מי שמבצע עבירה זו (ע”פ (ת”א) 17505-02-11 רות האפרתי נ’ מדינת ישראל).

עדויות סותרות – עבירה לפי סעיף 240 לחוק העונשין.

• עבירה נוספת אשר קשורה במתן עדות הינה העבירה של “עדויות סותרות”, וגם לצידה קבע המחוקק ענישה אשר אינה מקלה:

240. עדויות סותרות 

(א) המוסר הודעות או עדויות, בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) “רשות”, לענין סעיף זה – בית משפט הדן בפלילים, בית דין משמעתי, שוטר או רשות אחרת שערכו על פי דין חקירה קודם לאישום בבית המשפט או בבית הדין המשמעתי, ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ”ט-1968, או מי שנתמנה לפי סעיף 13 לחוק האמור.

(ג) פרוטוקול של המשפט והודעה או עדות שנרשמו כדין בחקירה כאמור, יהיו ראיה לכאורה לדברי העד שבהם.

• לצורך הרשעה בעבירה זו, די בעצם הסתירה בין הגרסאות השונות, ואין צורך להוכיח איזה מבין הגרסאות שקרית.
• כמו-כן, יש לשים לב כי המונח “רשות” כולל גם “שוטר”.

ידיעות כוזבות – עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין.

243. ידיעות כוזבות

המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

• דוגמא לטיפול משרדנו בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות ראו בעמוד: מסירת ידיעות כוזבות, שיבוש מהלכי משפט, תלונה כוזבת על אונס – ביטול כתב אישום.
  • באותו מקרה, טיפל משרדנו במקרה בו הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום כנגד צעירה אשר הגישה תלונה למשטרה, על פיה מכר שלה אנס אותה באלימות.
  • כעבור למעלה מחודשיים, התייצבה הצעירה במשטרה וביקשה לבטל את תלונתה, בטענה כי קיימה עם אותו אדם אשר נעצר בעקבות תלונתה- יחסי מין בהסכמה, וכי הגישה כנגדו תלונה כוזבת.
  • כיוון שעל בסיס הראיות שנאספו לא הייתה מסוגלת משטרת ישראל להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, מתי בדיוק מסרה הצעירה ידיעות כוזבות, היא לא יכלה לייחס לה עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין, ולכן ייחסה לה בכתב אישום עבירה של מסירת עדויות סותרות, בניגוד לסעיף 240 לחוק העונשין. מכל מקום, בעקבות ייצוג משפטי של עורך דין גיא פלנטר, בוטל כתב האישום.

הדחה בעדות – עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין.

• המחוקק ראה בחומרה רבה מעשה של הדחה בעדות וקבע לצד עבירה זו עונש מקסימלי של 7 שנות מאסר.
• רף הענישה המקסימלי עולה ל- 9 שנות מאסר באם בוצעה העבירה בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה או מתן טובת הנאה:

246. הדחה בעדות

(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א), בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר תשע שנים.

הדחה בחקירה – עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

• בסעיף 245 לחוק העונשין, קבע המחוקק את האיסור הפלילי למעשים של הדחה בחקירה:

245. הדחה בחקירה 

(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר שבע שנים.

• ברע”פ 7153/99 אורי אלגד נ’ מדינת ישראל ניתח בית המשפט העליון את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של “הדחה בחקירה” באופן הבא (ההדגשה היא שלנו):

“על-פי סעיף 245(א) לחוק יש להוכיח התקיימותן של שתי דרישות על-מנת להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש:

ראשית, על הנאשם להיות מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא אחר לידי אי-מסירת הודעה בחקירה, לידי חזרה מהודעה שנמסרה בחקירה או לידי מסירת הודעת שקר בחקירה. בעניין החלופה האחרונה יש להוכיח כי הנאשם ידע או האמין באי-אמיתותה של ההודעה.

שנית, יש להוכיח כי הנאשם רצה בהתקיימותן של אחת משלוש המטרות. ההדחה צריכה להיות מלווה בשאיפה – מטרה מצד הנאשם, שהאחר – “המשודל” יימנע ממסירת הודעה בחקירה או ימסור הודעת שקר או יחזור בו מהודעה שמסר.

המניעים לקיומה של שאיפה זו יכולים להיות מגוונים ורבים. מניעים אלה הם חיצוניים לעבירה ואין בהם כדי להשפיע על הטלת האחריות הפלילית בגינה כל עוד הוכחה שאיפה – מטרה כמתואר”.

חיפוי – עבירה לפי סעיף 253 לחוק העונשין.

• בסעיף 253 לחוק העונשין, קבע המחוקק איסור פלילי על מעשים או מחדלים הנופלים בגדר חיפוי על עבירות:

253. חיפוי

(א) המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו בעד אי גילוי או כיסוי של מעשה עוון או פשע או של כל ידיעה בנוגע למעשה כאמור, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב) המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו על מנת שלא ימסור עדות בחקירה על פי דין או במשפט, דינו – מאסר חמש שנים.

הטרדת עד – עבירה לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

• הטרדת עד הינה עבירה אשר קשורה לאדם אחר שמסר עדות בעבר או שעתיד למסור עדות בעתיד. כלומר, מבצע העבירה אינו מוסר את העדות בעצמו, ועל מנת שיתגבשו יסודות העבירה נדרש מבצע העבירה להטריד את אותו אדם אחר בנוגע לעדות שמסר או שימסור בעתיד.
• סעיף 249 לחוק העונשין קובע:

249. הטרדת עד

המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים.

• המונח “הטרדה” לפי סעיף זה פורש בהרחבה ע”י בית המשפט העליון:

“מבלי לנסות למצות כאן את משמעותו של המונח “הטרדה” ניתן אפוא לומר, כי הטרדה כוללת, לצורך עניינו, כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצולי סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב וייבחן טענותיו והאשמתיו, בייחוד בלוויית אדם מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים, שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא” (ע”פ 526/90 בלזר נ’ מדינת ישראל, פ”ד מה (4) 133, 175 (1991)”.

סייגים, הגנות ונסיבות מחמירות בעבירות של החדה בדעות, הדחה בחקירה והטרדת עד.

סייגים והגנות מפני העבירות של הדחה בעדות והדחה בחקירה.

• כאשר עסקינן במעשה הבא להעמיד אדם על זכותו לפי דין להימנע מעדות או ממסירת הודעה, או על מעשה הנעשה כדין במהלכם של משפט או חקירה – לא מדובר במעשים הנופלים בגדר עבירות של הדחה בעדות והדחה בחקירה (סעיף 247 לחוק העונשין).
• בחשד לעבירות של הדחה בעדות או הדחה בחקירה, תהיה לחשוד הגנה טובה אם יוכיח כי שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר (סעיף 248 לחוק העונשין).

נסיבות מחמירות – סעיף 249א לחוק העונשין.

• סעיף 249א קובע נסיבות מחמירות שלצידן עונש חמור יותר, ביחס לעבירות של הדחה בחקירה (סעיף 245), הדחה בעדות (סעיף 246) והטרדת עד (סעיף 249).
• “נסיבות מחמירות” הוגדרו בהקשר זה:
  • כשהעבריין נושא נשק חם או קר או;
  • כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם

249א. נסיבות מחמירות

נעברה עבירה לפי סעיפים 245, 246 או 249 כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם –

(1) בעבירה לפי סעיף 245(א) – מאסר שבע שנים;

(2) בעבירה לפי סעיף 245(ב) – מאסר עשר שנים;

(3) בעבירה לפי סעיף 246(א) – מאסר עשר שנים;

(4) בעבירה לפי סעיף 246(ב) – מאסר ארבע עשרה שנים;

(5) בעבירה לפי סעיף 249 – מאסר חמש שנים.

עבירות שיבוש שנועדו להגן מפני יצירת ראיות כוזבות, לשמר ראיות אמת ולהגן מפני השפעה לא הוגנת.

בידוי ראיות – עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין.

238. בידוי ראיות 

הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו – מאסר חמש שנים.

השמדת ראיה – עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

242. השמדת ראיה

היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים.

• לדוגמה למקרה בו טיפלנו בעבירה זו ראו: השמדת ראיה – ייצוג משפטי.

השפעה לא הוגנת – עבירה לפי סעיף 250 לחוק העונשין.

250. השפעה לא הוגנת 

המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית המשפט, דינו – מאסר שנה אחת.

עבירות שיבוש שנועדו להבטיח כי עבריינים יועמדו לדין וישאו בעונשם וסנקציות שהוטלו ימומשו בפועל.

בריחה ממשמורת חוקית – עבירה לפי סעיף 257 לחוק העונשין.

257. בריחה

הבורח ממשמורת חוקית שהוא נתון בה בשל עבירה פלילית, דינו –

(1) אם הוא מואשם או מורשע בפשע – מאסר שבע שנים;

(2) בכל מקרה אחר – מאסר שלוש שנים.

סיוע לבריחה ממשמורת חוקית – עבירה לפי סעיף 258 לחוק העונשין.

258. סיוע לבריחה

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

(1) מסייע אסיר או עצור לברוח או לנסות לברוח ממשמורת חוקית;

(2) מכניס, או גורם שיוכנס, דבר לבית סוהר כדי להקל על בריחתו של אסיר או עצור.

הברחת אדם – עבירה לפי סעיף 259 לחוק העונשין.

259. הברחת אדם

המבריח או מנסה להבריח אדם, ממשמורת חוקית, דינו –

(1) אם המוברח הואשם או הורשע בעבירה שענשה מוות או מאסר עולם – מאסר עשרים שנים;

(2) בכל מקרה אחר – מאסר שבע שנים.

סיוע לאחר מעשה – עבירה לפי סעיף 260 לחוק העונשין.

• עבירה ייחודית נוספת בקטגוריה של עבירות השיבוש הינה עבירת “הסיוע לאחר מעשה” המוגדרת בסעיף 260 לחוק העונשין:

260. מסייע לאחר מעשה

(א) היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אשה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לענין סעיף זה, “עבירה” – למעט חטא.

(ב) מסייע לאחר מעשה אפשר להעמיד לדין ולהרשיע, אף אם מבצע מעשה העבירה לא הורשע תחילה או שאי אפשר לנקוט הליכים נגדו או לאכוף עליו ענישה בשל העבירה.

• הרכיב העובדתי: בפסיקה נקבע כי על מנת לגבש את יסודות העבירה של סיוע לאחר מעשה, אין צורך כי מבצע העבירה יבצע מעשה מסוים על מנת לעזור לעבריין להימלט, ובלבד שהיה במעשיו כדי לסייע לעבריין להימלט מהעונש (ע”פ 557/06 סאמר עלאק נ’ מדינת ישראל).
• הרכיב הנפשי של העבירה: בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הרכיב הנפשי של העבירה הינו מחשבה פלילית. בעפ 204/10 עלא עבדל קאדר נ’ מדינת ישראל, נפסק בהקשר זה (ההדגשות הן שלנו):

“עבירה של סיוע לאחר מעשה טעונה הוכחת מחשבה פלילית, לאמור: יחס של הכרה ומודעות כלפי טיב המעשה וקיום הנסיבות. מדובר בעבירת “מטרה” התנהגותית ולכן דורשת היא מחשבה פלילית מיוחדת מעבר לרכיב המודעות, שעניינה הרצון או השאיפה להשגת היעד – לסייע לעבריין להימלט מעונש”

• עבירת “הסיוע לאחר מעשה” הינה עבירה עצמאית, הנפרדת מדיני השותפות הרגילים, ואינה חלק מדיני השותפות הרגילים (ע”פ 204/10 הנ”ל).
• בהתאם להוראות סעיף 261 לחוק העונשין, שכותרתו “דין מסייע לאחר מעשה” לצידה של עבירה זו קבע המחוקק ענישה מקסימלית של 3 שנות מאסר לעבירה מסוג פשע, ולעבירה מסוג עוון – קבע המחוקק ענישה של מאסר של מחצית מתקופת העונש שנקבעה לאותה העבירה.

תשלום קנס שהוטל על הזולת – עבירה לפי סעיף 252א לחוק העונשין.

252א. תשלום קנס שהוטל על הזולת

(א) לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שנה אחת.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, יואשם בה גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד מינהל בכיר האחראי לתשלום הקנס, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

(ג) לענין סעיף זה, “תאגיד” – לרבות חבר בני אדם שאינו מואגד ולמעט תאגיד שחבריו חייבים להעמיד לרשותו את מלוא כוח עבודתם ולהעביר לו את נכסיהם.

הכשלת עיקול – עבירה לפי סעיף 264 לחוק העונשין.

264. הכשלת עיקול

המקבל נכס, מסלקו, מעכבו, מסתירו או עושה בו מעשה אחר ביודעים כי הנכס עוקל או ניטל על פי הוראת בית משפט, בכוונה להפריע או להכשיל את ביצוע העיקול או ההוראה, דינו – מאסר שלוש שנים.

אי מניעת פשע – עבירה לפי סעיף 262 לחוק העונשין.

262. אי מניעת פשע

מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לעזור במניעת עבירות – עבירה לפי סעיף 263 לחוק העונשין.

263. סירוב לעזור במניעת עבירות

מי שנצטווה כדין מפי עובד ציבורי, שוטר או אדם אחר, לעזור במניעת עבירות או במעצרו של אדם או במניעת הברחתו או בריחתו של אדם, והוא מסרב או נמנע מהגיש עזרה לפי יכלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

עבירות שיבוש – חשיבות קבלת ייעוץ משפטי + ייצוג משפטי מעורך דין פלילי.

• עבירות שיבוש מהלכי חקירה ומשפט נתפסות כחמורות במיוחד וכך למשל נפסק בהקשר זה בת”פ ה(י-ם) 1087/00 מדינת ישראל נ’ אורן בן יחיאל כהן:

“חומרה מיוחדת קיימת בביצוע עבירות הנוגעות לשיבוש הליכי חקירה. במעשים מסוג זה יש משום פגיעה והפרעה לעבודת הרשויות ושיבוש יכולתן למצות את הליכי החקירה ולהגיע לחקר האמת”.

• נוכח ריבוי העבירות של שיבוש הליכי משפט, מורכבותן וחומרתן קיימת חשיבות מכרעת לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין פלילי כבר בשלבי החקירה בחשד לעבירות מסוג זה, וכמובן אם מוגש כתב אישום בגין אחת מעבירות השיבוש, בהעמדת ייצוג משפטי של עורך דין פלילי בהליך הפלילי בבית המשפט.
• משרד עורך דין פלילי גיא פלנטר מעניק ייצוג משפטי בתיקי עבירות שיבוש הליכי משפט בכל הערכאות המשפטיות ובכל רחבי הארץ.

דוגמאות למקרים בהם העניק משרדנו ייעוץ וייצוג משפטי בתיקי עבירות שיבוש הליכי משפט.

לקראת סוף עמוד זה ניתן לעיין בדוגמאות למקרים בהם טיפל משרדנו בתיקי עבירות שיבוש מהלכי משפט. 

עורך דין פלילי

משפט פלילי | משרד עורכי דין פלילי | ייצוג משפטי פלילי | עבירות שיבוש מהלכי משפט